אור ברסלב
אמרי משה סימן לט › ה)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן לט · ה)

ד)

והנה המרדכי ר"פ הזורק ליקני' לההוא דוכתא הקשה למה צריך קנין והא דשכ"מ ככומ"ס, והמחנ"א תמה דהא משכ"מ א"א לאח"מ ואין גט לאח"ח, ובס' דברי אמת מתרץ דס"ל להמרדכי כשיטת התוס' גיטין הנ"ל דמשכ"מ חל למפרע. ובזה מתרץ מה דקשה לר"ת בגיטין (דע"ב) דכל שחל מחיים אם עמד אינו חוזר א"כ איך יתרץ הך דגיטין (ד"ט) בשכ"מ שכתב כל נכסיו לעבדו דחוזר בנכסים דע"כ איירי שכתב מהיום או דדעתו שיחול מחיים כמ"ש התוס' שם ובכ"ז מבואר שם דאם עמד חוזר בנכסים ורק בעבד אין חוזר משום שיצא עליו שב"ח. (וכע"ז הקשה בחרע"א ע"ש) וגם במ"ש התוס' ב"ב (דקמ"ט) דמשכ"מ יכול לתת לגר (מד"ט) הנ"ל דמהני משכ"מ לעבד. והרי איירי שחל מחיים והוי כמתנת בריא. ועפ"י הנ"ל ניחא דס"ל דמתנת שכ"מ קונה למפרע וא"צ לתרץ כמ"ש התוס' בד"ט דאיירי שכתב מהיום. רק איירי בסתם משכ"מ ובכ"ז ל"ק קושיתם דאין שטר לאח"מ ומשום דכל משכ"מ קונה למפרע ומהני הג"ש ואף דחשכי"מ אאמד"ר מהני לד"ת ע"ש והוא תמוה דא"כ איך אמרי' בכ"ד דאין שטר לאח"מ כמו בכתובות נ"ה ובב"ב דשמואל אמר שמה ל"ג להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ומבואר דאין בדעתו להקנות למפרע וכן אמרי' בגיטין דס"ו אלה גט לאח"מ מי איכא ולדבריו כמו דמהני בג"ש יועיל ג"כ בגט משום דקונה למפרע, וכבר השיג עליו באחיעזר (סי' ל"ג) ע"ש והנלע"ד לישב דבריו דלכאורה יש להבין קושית התוס' בד"ט הנ"ל שהקשו דאין שטר לאח"מ, דהרי איירי הכא שנתן השטר להעבד בחייו דאל"כ מה הועילו בתירוצם שכתב מהיום, וא"כ דאיירי שנתן בחייו מה הקשו דאין שטר לאח"מ, וע"כ דכונתם להא דס"ל לשמואל במשכ"מ שכתוב קנין דלא ידעינא מאי אידון שמא לגלה"ק אב"ש ואין שטר לאח"מ ואיירי ג"כ אף שמסר השטר מחיים בכ"ז אמרי' דאין דעתו שיחול קנין השטר רק לא'"מ, ואף דל"ד להך דשמואל דשם אמר דבטל לגמרי המתנה ומשום דלא רצה שיקנה בחשכ'"מ רק בשטר והכא בגיטין (ד"ט) ע"כ דלא מתבטל דין משכ"מ דהא אמרי' דאם עמד חוזר בנכסים אבל כשמת קונה הנכסים והיינו מדין משכ"מ בכ"ז קושיתם שפיר דשמואל פליג בתרתי על רב דס"ל ארכבא אתרי רכשי ושמואל ס"ל דע"י השטר נתבטל דין משכ"מ דלא רצה שיקנה מדין משכ"מ הא חדא ועוד ס"ל דגם קנין השטר ל"מ ומשום דרצה שהשטר יחול באופן כמשכ"מ והיינו לאח"מ ואין שני הדינים האילו תלויים זב"ז, דאף אי נימא דלא מתבטל דין משכ"מ בכ"ז נוכל לומר דהשטר ל"מ משום דאין שטר לאח"מ דרק במשכ"מ תיקנו חז"ל דיועיל לאח"מ ומדחה היורשים כנ"ל. והנה הכא בכתב כל נכסיו לעבדו מתבאר דלא נתבטל דין משכ"מ דמה"ט כשמת זוכה בנכסים כנ"ל וקשה לכאורה כמאן ס"ל דלרב מ"ט אם עמד חוזר בנכסים, ושמואל הא ס"ל דנתבטל דין משכ'"מ, וע"כ צ"ל דהכא ל"ש דינא דשמואל דרק היכא שלא הי' צריך לכתוב השטר או לעשות קנין דהי' סגי בדין משכ"מ יצוד בזה ס"ל לשמואל דמשום דעשה מילתא יתירא ע"כ דאין רצונו להקנות במשכ"מ, אבל הכא דרצה לשחררו ע"כ הי' צריך לכתוב השטר, ולא מוכח דרצונו לבטל דשכ"מ. וע"כ זוכה בנכסים כשמת מדין משכ"מ, ובכ"ז הקשו התוס' דאין שטר לאח"מ דהיינו דין השני של שמואל די"ל דאע"פ שעושה קנין דעתו שהקנין יחול ג"כ לאח"מ כמו המשכ"מ וא"כ גם הכא איך משתחרר ע"י השטר הא אין שטר לאח"מ דאף דדין משכ"מ לא נתבטל כאן כנ"ל דמה"ט זוכה בנכסים. אבל הג"ש ל"מ דהי ל"ג להקנות בשטר רק לאח"מ ושני הדינים אין תלוים זב"ז כנ"ל. וע"כ הקשו שפיר דכרב ודאי לא ס"ל דא"כ אמאי חוזר בנכסים אם עמד, וע"כ דס"ל כהלכתא וכשמואל וא"כ הא אין שטר לאח"מ וע"ז מתרץ הד"א דבאמת שני הדינים תלוים זב"ז דהא דס"ל לשמואל דאין שטר לאח"מ, היינו דוקא היכא דנתבטל הדין דמשכ"מ ומשום דאין רצונו שיקנה בדשכ"מ רק בשטר וכיון דרוצה שיקנה בשטר ג"כ רק לאח"מ ע"כ בטל המתנה דאין שטר לאח"מ אבל בהך דגיטין (ד"ט) דע"כ לא נתבטל דין משכ"מ ומשום דע"כ צריך להשטר לשחרר העבד כנ"ל ע"כ מהני השטר דאף דרצונו שיקנה השטר לאח"מ מ"מ מהני דקונה השטר ג"כ מדין משכ"מ וכיון דלהתוס' הנ"ל כל משכ"מ קונה למפרע וע"כ משתחרר ע"י השטר ומשום דהשטר קנוי לי' למפרע ומשתחרר ע"י השטר למפרע, דאילו ל"ק למפרע לא הי' מועיל ומשום דשחרור העבד ל"ש לקנות ככל משכ"מ. דעל שחרור בעי דוקא ג"ש. וא"כ אף דהשטר גופא הי' קונה לאח"מ ככל משכ"מ אבל העבד לח הי' משתחרר דכבר חל על העבד רשות יורשים דע"ז נ"מ משכ"מ לדחות היורשים ככל משכ"מ ואך כיון ומשכ"מ קונה למפרע וקנה השטר למפרע וע"כ שפיר משתחרר ע"י. ול"ק לפ"ז מהא דאמרי' בכ"ד דאין שטר לאח"מ דזה רק היכא דנתבטל דין משכ"מ כנ"ל, וגם ל"ק מגיטין (ס"ו) אלא גם לאח"מ מי איכא דשם בגט ל"מ מה שיקנה הגט ע"י דשכ"מ למפרע, דוגם בעי נתינה דוקא ול"מ שאר קנינים. וע"כ ל"מ ג"כ דשכ"מ. אבל בשחרור ס"ל כהשיטות דבשחרור מהני טגוועו"ק וה"ה דמהני שארי קנינים.

יתישב עפ"ז מה שהקשה בתו"ג על תירוצם הראשון דאיירי שכתב מהיום ומבואר דבלא מהיום ל"מ והא (בדע"ג) גבי גט שכ"מ מבואר דכשר מה"ת גם בלא מהיום וכמ"ש רש"י שם דלהכי יהבי' נהלי' שיהי' גט מעכשיו וע"מ שימות, ולהנ"ל ניחא דבגט כ"ע ידעי דל"מ במשכ"מ דבעי נתינה דוקא וע"כ כשמגרש רוצה שיהיה מעכשיו, אבל בג"ש הא י"ל דמהני מדין משכ"מ שיקנה הג"ש ככל משכ"מ לאח"מ דלא בעי נתינה כנ"ל וסובר דזה מהני גם על שחרור העבד או דסבר דמשכ"מ קונה אח"כ למפרע ובכה"ג באמת מהני כנ"ל וע"כ ל"ד לגט, ולכן ס"ל להתוס' בתירוצם הראשון דל"מ בלא מהיום ומשום דלא ס"ל להתוס' הכא דמשכ"מ קונה למפרע או דס"ל דגם בשחרור בעי נתינה וע"כ ל"מ מדין משכ"מ. אבל הנותן לא פשיט לי' זה דהיא מחלוקת הראשונים אי מועיל טגמעג"ק בשחרור. וע"כ חושב דמועיל ככל משכ"מ.

ויתישב ג"כ מה שהקשו האחרונים על קושית התוס' דאין שטר לאח"מ הא לפי"מ דמבואר בגיטין (דל"ט) דעבדו דגר כאשתו ומיתת הגר מתיר וכן במפקיר ומת כיון דנפקע הממון שוב מתיר מיתת האדון וא"כ בשכ"מ דקנין הממון נפקע ע"י דשכ"מ שוב גם האיסור נפקע ע"י מיתתו, ואי משום דבעי גט מדרבנן כמ"ש התוס' (ד"מ) ד"ה הא ע"ש הרי ע"ז י"ל דמהני מדין משכ"מ, ולהנתבאר ניחא דהתוס' הי' להם הוכחה דע"כ אאפ"ל דהשחרור יהי' גם בלא השטר דא"כ יקשה דיתבטל לגמרי הדין דמשכ"מ וכדס"ל לשמואל דאמרי' שמא ל"ג להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ ואמאי קונה הנכסים אם לא עמד, וע"כ צ"ל דלהכי ליכא הכא דינא דשמואל משום דצריך להשטר משום השחרור וכמש"ל, וע"כ לא ס"ל לר"נ דמיתת הגר מתיר וכאמימר דס"ל דמפקיר ומת א"ל תקנה או כמ"ש התוס' (בד"מ) ד"ה הא דעכ"פ צריך ג"ש מדרבנן וגם על הג"ש דרבנן ס"ל להתוס' דבעי דין נתינה ול"מ לקנות הג"ש ככל משה"א או דלא ס"ל דמשכ"מ קונה למפרע וכמש"ל, וע"כ הקשו התוס' שפיר דאין שטר לאח"מ.

ואולם קשה לכאורה לפמ"ש בישוב קושית התוס' (בד"ט) משום דקונה השטר ע"י דשכ"מ למפרע דא"כ קשה במשנה דתן שחרור לעבדי ל"י לאח"מ והא לפי"מ דמוקי שם סיפא דמתני' דתנו מנה יתנו לאח"מ דאיירי בשכ"מ וא"כ גם בשחרור יועיל דקונה הג"ש למפרע וצ"ל דרישא לא איירי במשכ"מ בכולה ובל"ז מוכרחים לומר כן דכבר הקשו האחרונים לפ"מ דאמרי' (בדל"ט) דעבדו דגר כאשתו והיינו דכל דנפקע הממון תו מתיר מיתת האדון, וא"כ גם הכא דאיירי בשכ"מ והממון נפקע ע"י דשכ"מ כמבואר (בד"מ) וא"כ מ"ט בתן שחרור ל"י לאח"מ כיון דהממון נפקע אח"מ כשמת יתיר המיתה והנה לפמ"ש התוס' שם (בד"מ) הא דמדרבנן בעי גט. ניחא הא דל"י לאח"מ משום דמדרבנן בעי ג"ש ול"ק דעל הדרבנן יועיל גם לאח"מ מדין משכ"מ, דז"א דבג"ש בעינן נתינה ול"מ שארי קנינים וע"כ ל"מ ג"כ קנין משכ"מ ומדרבנן בעי ג"ש כדין כל ג"ש, דל"מ שארי קנינים, ואך להסוברים דבשחרור ל"ב נתינה ומהני טגמעג"ק וה"ה שארי קנינים, וא"כ קשה מתני' מ"ט ל"י לאח"מ והרי הממון נפקע ע"י משכ"מ ומה"ת מיתת האדון מתיר, ועל הדרבנן יועיל הקנין דמשכ"מ אמנם י"ל דהטעם דבעי ג"ש מדרבנן הוא משום דכ"ע לא ידעי דאיסורא לברי' לא מורית ומיתת האדון מתיר כמ"ש הרא"ש שם, וע"כ ל"מ שיקנה השטר ע"י משכ"מ כיון דסברי דהבנים ירתי האיסור ועל האיסור ל"מ דמשכ"מ דבעי ג"ש וע"כ ל"מ מה שיקנה השטר ע"י משכ"מ דכבר נפיק האיסור מרשותי' לרשות היורשים אבל להתוס' הנ"ל דמשכ"מ קונה למפרע וא"כ נעשה השחרור למפרע א"כ קשה מ"ט ל"י לאח"מ דאף אי נימא דלא כהד"א הנ"ל דקנין דרבנן מועיל לדין תורה אבל בזה דמה"ת לא בעי ג"ש כלל דהמיתה מתיר ועל הדרבנן הא מועיל שיקנה השטר ע"י משכ"מ למפרע, וביותר קשה לפי" שנראה מהתוס' (בד"מ) הנ"ל לתירוצם הראשון דגם מדרבנן ל"ב ג"ש במפקיר ומת, וא"כ מ"ט ל"י לאח"מ וא"ל דליכא הכא דין משכ"מ וכהך דשמואל במשכ"מ שכתוב בה קנין דל"ג להקאת אלא בשטר וה"נ הג"ש הוא כשטר שכתוב קנין. דא"כ גם כשנתן מחיים הג"ש לא יועיל וכהך דשמואל דל"מ גם כשעשה הקנין ומסר השטר מחיים ומשום דל"ג להקנות רק לאח"מ ככל משכ"מ, ואין שטר לאח"מ ואולי דמאן דס"ל דהמיתה מתיר יסבור כשמואל בחדא דל"ג להקנות אלא בשטר ומבטל דמשכ"מ אבל בזה אין סובר כשמואל דרצונו שיחול אח"מ דאין שני הדינים תלוים זב"ז וע"כ כשנתנו מחיים מהני אבל יקשה להרא"ש דפסק דמיתה מתיר וגם פסק כשמואל בשני הדינים. וא"כ קשה דגם כשנתן מחיים לא יועיל אם שייך הכא דינא דשמואל, וגם דבאמת לפמש"ל ל"ש הכא הך דלא גמר להקנות אלא בשטר כיון דע"כ צריך להשטר על האיסור מדרבנן ואין ראי' דמבטל דמשכ"מ וע"כ צ"ל דהמשנה דתן שחרור איירי במשכ"מ במקצת דדינו כמתנת בריא.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה