אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לט · ד)
והנה בתשובת הרא"ש (כלל פ"ב סי' ד') בשכ"מ שזיכה מתנה לעובר והשכ'"מ מת קודם שנולד העובר. לא מהני ואף למ"ד דמזכה לעובר כשתלד קני דקונה לכשיולד וכיון דהמזכה אינו בעולם כשנולד כבר נפלו נכסי קמי יתמי וכ"כ בכלל (פ"ד סי' א') דאף דכל משכ"מ ליכא למזכה בעולם דאין חל רק אח"מ ומה לי שחל מיד אח"מ או שחל אחר זמן טובא לאח"מ וכדמוכח מאחריך דאף דלא הוי כמעכשיו וזוכה רק לאחר הראשון, בכ"ז כשהקונה ליתא בעולם לא מהני וברמב"ן (דקנ"ט) הביא על הך דירושה אין לה הפסק והקשה מכל התנאים בשכ"מ אף באמר אם ולא ע"מ ואם לא הוי כמעכשיו. וכן הקשה (מדקמ"ב) דפריך הגמרא ולימא דאמר כשתלד ומוכח דאף דקונה לאחר שיולד והשכ"מ מת קודם שנולד מהני ונימא דירושה א"ל הפסק, ומזה הוכיח דבירושה דממילא ל"א דא"ל הפסק, ע"ש ומבואר דלא ס"ל כהרא"ש דגם כשנולד אחר מיתת השכ"מ מהני, אבל קשה לכאורה להרא"ש ממשנת דשם דאם ילדה זכר נוטל מנה ואיירי שם המשנה בשכ"מ וכמ"ש הרמב"ן שם מדתני ואם אין שם יורש אלא הוא. ובכ"ז פריך הגמרא דנימא דאמר לכשתלד. וע"כ צ"ל דהרא"ש מפרש דאיירי מתני' דנולד קודם מיתת השכ"מ. וע"ש ברא"ש בפסקיו סי' ה' בהפלוגתא דר"ה ור"נ במזכה לעובר כשתלד אי מהני היינו כשהמזכה בעולם ולא חזר עד שנולד ועומדת אז ברשותו ע"ש ומשמע להדיא דמפרש המשנה ג"כ בכה"ג דנולד קודם שמת השכ"מ, ויש להבין מהיכא פשיטא להרמב"ן דהמשנה איירי שנולד אחר מיתת השכ"מ דהרי ע"כ הפלוגתא דמזכה לעובר דאיירי גם בבריא ע"כ איירי כשהמזכה בעולם כשנולד העובר כמ"ש הרא"ש הנ"ל דבבריא ודאי אין קנין לאחר מיתה, וא"כ מנ"ל להרמב"ן דמתני' איירי בכה"ג.
והנלע"ד דהנה כשמקנה דשלב"ל או במקדש לאחר שתגיירי אם יאמר לה שתהי' הכסף אצלה בפקדון עד הגירות וכשתתגייר תיקח הכסף לשם קדושין, וכן בקנין כה"ג דכשיבוא הדבר בעולם יעשה אז קנין נראה דמהני אף לרבנן דר"מ ורק כשמקדש סתם רצונו שיתחיל. מעכשיו הקנין ויוגמר כשיבוא לעולם. וכמו בכל קנין וגיטין וקדושין לאחר ל' בלא מעכשיו דהיינו שמעשה הקנין והקידושין והנתינה יומשך מעתה עד ל' (ומה"ט בעינן שיהי' השטר בעולם אז וכמ"ש מזה (בסימן כ') ע"ש אבל כשהקנין מתחיל בעת שהדבר כבר בעולם גם לרבנן מהני וכ"כ בפה"ב (סי' ל"ה ומפרש שם דהמחלוקת במזכה לעובר לכשתלד איירי ג"כ בכה"ג דאמר לכשתלד יזכה אז דהרי בכ"ד מבואר דל"מ בדשלב"ל אף דאמר לכשיבוא בעולם וכמבואר במרדכי פ' יש נוחלין ור"פ מ"ש דהקשה מכ"ד על דעת הגאון דמועיל אם אמר לכשיבוא בעולם. ואולם זה דוחק דפליגי בכה"ג דא"כ גם בלא נתעברה כשיאמר כשתלד יזכה אז בעד הולד שיולד יפלגו אי מהני. גם דזה תליא אי יוכל לעשות שליח בדשלב"ל וכ"מ דל"מ עביד השתא כמבואר בנזיר (די"ב) וע"ש בפה"ב.
וע"כ נראה דהמחלוקת במזכה לעובר כשתלד היינו היכא שעושה הקנין עכשיו וטעמא דר"נ דקנה היינו דס"ל דעובר לא חשיב דשלב"ל ורק דכל זמן שהוא עובר אין לו קנינים וכמבואר ברשב"ם וכ"כ הקצות (ריש סר"י) והשיג שם על הפ"י שהקשה בגיטין (די"ג) דמעמד שלשתן הוי הלכתא בלא טעמא הא לר"נ י"ל דהוי כאומר משתעבדנא לכ"ד מחמתך ואף לנולדים מהני לר"נ. והשיג דרק בעובר ס"ל לר"נ דמהני ע"ש ולכאורה היא סוגיא מפורשת שם (דקמ"ב ע"ב) ההוא דאמר לדביתהו נכסי לבני דיהוי לי מיניך כו' הנך ודאי ל"ק דאכתי ליתנהו ומבואר דכשלא נתעברה פשיטא לכ"ע דלא מהני וע"ש בנמ"י וז"ל דהא ברי הוה ואין אדם מקנה למי שלב"ל וכ"ש שעדיין לא נתעברה ואפילו דין המזכה לעובר אין לו (משמע מלשון הנמ"י דבשכ"מ מהני גם כשלא נתעברה וצ"ע) ועכ"פ ע"כ צ"ל דפליגי רק בעובר דר"נ ס"ל דעובר חשיב יותר בא לעולם מפירות דקל, ור"ה ס"ל להיפך דפירות דקל ס"ל ביבמות דצ"ג דמהני ועובר גרע יותר והנה לפ"ז אי איירי כאן המשנה דאם ילדה זכר שנולד העובר קודם מיתת השכ"מ ומשכ"מ אין קונה רק לאח"מ וא"כ אמאי ס"ל לר"ה דל"ק הא בשעת הקנין כבד נולד העובר ומזה הכריח הרמב"ן דע"כ איירי שנולד אח"מ. השכ"מ וכיון דהקנין של השכ"מ הוא בשעת מיתתו ואז הי' עובר דא"ל זכי' עתה ע"כ ס"ל לר"ה דאף כשיולד אינו קונה דהוי לדשלב"ל ור"נ ס"ל דעובר חשיב בא לעולם כנ"ל והרא"ש לטעמי' דס"ל כשיטת התוס' בגיטין הנ"ל דמשכ"מ קונה למפרע משעת אמירתו וע"כ נוכל לומר דנולד העובר קודם מיתת השכ"מ ובכ"ז ס"ל לר"ה דל"ק משום דהתחיל הקנין משעת אמירתו כשהי' עובר ודמי למקדש לאחר שתתגיירי דהוי דשלב"ל משום שהקנין מתחיל מעתה ונמשך עד הגירות. עוד י"ל בדעת הרא"ש דטעמא דר"ה דל"ק אף שנולד מקודם שמת אף אי לא נימא דקונה למפרע בכ"ז כיון דהאמירה הי' בעת שהי' עובר וגם האמירה ל"מ בדשלב"ל אף שהקנין מתחיל בשעה שהוא כבר בעולם ולפ"ז גם בהתקדשי לאחר שתתגיירי כשיאמר לה שיהי' הכסף בפקדון ותיקח הכסף כשתתגייר לשם קדושין ג"כ ל"מ משום דהאמירה מהקדושין בעינן ג"כ כשבא לעולם. ובל"ז י"ל דאף בבא לעולם ל"מ אם יאמר יהי הכסף בידך לפקדון עד ל' יום ואח"כ תקבל הכסף לקדושין משום דבעינן שיכוין לקדשה ולקנותה והכונה צריך להיות בשעת הקדושין. וכע"ז כתבתי (בסימן כ"ה) ליישב קושית העונג יו"ט למה צריך בקדושין ע"י שליח שיהי' בר שליחות דהרי מהני טלי קדושין מעג"ק וכתבנו ג"כ משום דבעינן הכונה בשעת הקדושין, ע"ש ועיין ברמב"ם פ"ב ממכירה במשוך פרה ולא תיקני עד לאחר ל' דל"מ וכתב הראב"ד דאם באה לרשות לוקח מהני ומזה מוכח דאם אמר לחבירו חפץ זה שברשותי לאחר ל' תיקח לך ותקנה דבודאי קנה וכמ"ש הפה"ב היינו דוקא בקנינים דסגי בכונת הקונה לחוד. וע"כ מהני אף שהנותן ליכא בעת הקנין אבל בקדושין דל"מ כונת האשה דהוי כי תלקח וע"כ בעינן דוקא כונת המקדש בעת הקדושין.