אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לט · ג)
ומ"ש הקצות לישב הקושיא מאחריך משום דמשכ"מ יוכל לחזור בחלי' ע"כ זוכה האחריך. צ"ע לענ"ד דהרי עם גמר מיתה שאז כבר אין יכול לחזור והוא קונה למפרע הרי אז קדים המשכ"מ. וכמו דפרכינן שם (דקל"ז) לאביי דאמר עם גמר מיתה, דא"כ אמאי קדים אחריך, א"כ ה"נ לרבא דאח"מ קונה, אבל כיון דעם גמר מיתה שוב אין יכול לחזור ואז קונה למפרע א"כ קדים המשכ"מ, או לפחות יהי' שוין ויחלוקו כמו שפי' שם הרשב"ם לאביי. ואולי אפשר לדחוק דזכות החזרה הוא כעין שיור וע"כ אף. שעם גמר מיתה שוב איתקל מילולי' ואין יכול לדבר ולחזור בכ"ז כבר קדים אחריך. וצ"ע.
ובקצות (סי' קכ"ה) כתב בישוב קושית הר"נ הנ"ל דמ"ט במת מקבל בחיי נותן יחזרו ליורשי מקבל הא אין קנין למת וע"ז תירץ הקצות עפ"י הגמרא (בדף קמ"ז) הואיל ויורש יורשה דמתנת שכ"מ הוא כירושה ויורש יורש גם לאח"מ דכן סדר הנחלות שמשמשת והולכת עד יעקב ע"ש ולבד כי דבריו תמוהין מסוגיא דהמזכה לעובר ל"ק (בדקמ"א) דמתבאר דל"מ משכ"מ אף למ"ד דירושה הבא מאליה יש זכי' לעובר. וכבר הרגישו שם התוס' בד"ה נכסי מהך דהלואתי לפלוני דמהני במשכ"מ הואיל ויורש יורשה. וכתבו דלאו בחדא מחתא והיינו דדוקא היכא דהחסרון מצד דבהלואה לא מועיל קנין ע"ז מהני דברי שכ"מ שיקנה כמו ירושה אבל אם החסרון הוא מצד הקונה דליתי' בעולם או עובר דלא יכול לזכות במתנת בריא. גם במשכ"מ ל"מ, וראיתי בא"ש שהשיג ע"ז, גם ק"ל מסוגיא דנכסי לסבתא ובתרה לירתאי (בדקכ"ה) דאמרי' שם דר"ע סבר דאפילו הוי ברא לברתא לא ירית. ולכאורה קשה דמ"ש מהך דגיטין דמת מקבל בחיי נותן דיחזרו ליורשי מקבל לשיטת התוס' דגם בשכ"מ ל"א הולך כזכי רק הטעם דמשכ"מ קונה למפרע א"כ גם הכא מ"ט כשמתה הברתא לא אמרינן דשייך להברא של ברתא כמו התם דיחזרו ליורשי מקבל. ובשלמא בהך (דדקל"ז) באחרי אחריך לפלוני דמת שני יחזרו ליורשי ראשון א"ש דשם אאפ"ל דיחזרו ליורשי שני דא"כ לא יזכה השלישי, אבל הכא דליכא שלישי אמאי לא שייך ליורשי הבת אך אפ"ל דכיון דאם קדים סבתא וזבנא זבינה זביני ע"כ דאין רצונו שתקנה הברתא למפרע וכמ"ש הרמב"ן במלחמות דהא דאמרי' מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדמה כו' היינו לאוכחי דע"כ אחריך לאו כאומר מעכשיו דאי כמעכשיו לא אפשר לזבוני ע"ש, וה"נ לא אפ"ל דקנתה למפרע ככל משכ"מ, ולהמאור דס"ל דגם להמסקנא אחריך כמעכשיו ובכ"ז יכול למכור הראשון והיינו דהוי כתנאי דאם לא ימכור וישאר יהיה של השני למפרע ויקשה ע"ז דא"כ הכא תקנה הברתא למפרע משעת אמירת השכ"מ שנתן להתוס' הנ"ל דכל משכ"מ קונה למפרע אך י"ל דכיון דס"ל לרב ענן דאחריך לאו כמעכשיו בכ"ד ולכן גם בשכ"מ אף דבכל משכ"מ הוא למפרע אבל באומר בלשון אחריך או בתרא לירתאי דהוי כמו אחריך הוי כאומר מפורש שלא יהיה למפרע וע"כ ס"ל דאף ברא דברתא לא ירית, אבל להקצות הנ"ל דהא דמת מקבל בחיי נותן דיחזרו ליורשי מקבל. הוא משום דגם כשמת זוכה במשכ"מ א"כ מ"ט לא זכתה הברתא בקבר להנחיל לברא כמו במת מקבל בחיי נותן. ואולי אפ"ל דכיון דאמר לירתי וס"ל דלא לירתי ירתי ואיירי שיש לו להנותן אחים דהם מקרי ג"כ ירתי וכמ"ש הרשב"ם ועמ"ש בסימן הקודם (אות י"ז) ולכן אם מתה הבת. ל"א דזכתה הבת בקבר ומשום דכונתו הי' דיטול רק הירתי אלה שיהי' בחיים ואם לא תהי' הבת בחיים אז האחים הם הירתי. ועפ"ז יתישב קושית התוס' שם ד"ה לירתי (מדקל"ו) דהא אפילו לא הי' שלישי אלא אמר נכסי לך ואחריך לפלוני ותו לא מת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון ולהנ"ל ניחא דגם הכא אילו אמר מפורש ובתרא לברתא גם כשמתה הי' שייך ליורשי ברתא וכהך דגיטין הנ"ל ורק משום דאמר לירתי אמרי' דכונתו דוקא שיזכו ירתי והיינו האחים. ולא תזכה הברתא בקבר להנחיל לברא, וכן צ"ל לכאורה לר"ה דס"ל דזוכה הבעל דירתי אפילו יר"י. דע"כ ליכא לפרש דהבעל מקרי ג"כ יר"י דא"כ איך פריך הגמרא מכלל דר"ה סבר בעל נוטל בראוי. דהא אין זוכה מדין ירושה מאשתו רק מכח הנותן וע"כ דבעל ל"מ יר"י לזכות מהנותן. רק זוכה ע"י ירושה מאשתו וכדמסיק הגמרא דלא הוי ראוי משום דאחריך כאומר מעכשיו. וא"כ מאי הוצרך לומד דירתי איר"י הרי לא זכה כלל מהנותן. וע"כ דאילו אמרינן דירתי דוקא לא היתה הברתא זוכה בקבר להנחיל לבעלה אף דהוי כמעכשיו דרצונו דוקא שיזכה מי שנקרא ירתי לאח"מ מסבתא, וע"כ אמר ר"ה דאפילו יר"י היינו דאין קפידא שיזכו רק ירתי וע"כ זכתה הבת בקבר להנחיל לבעלה ול"ה ראוי משום דאחריך כמעכשיו ולפ"ז אדרבה לכאורה מזה ראי' להקצות בטעמא דמת מקבל בחיי נותן דיחזרו ליורשי מקבל הוא משום דמשכ"מ כירושה וזוכה בקבר. וע"כ תלי זה הגמרא אי הבעל יורש בראוי ובאחריך אי כמעכשיו ומשום דהברתא זכתה בקבר וע"כ אף אי אחריך לאו כמעכשיו זכתה הבת בקבר ואי בעל נוטל בראוי הי' הבעל יורש ממנה, אבל להתוס' בגיטין דהטעם דיחזרו ליורשי מקבל הוא משום דמשכ"מ קונה למפרע, הרי הכא אאפ"ל דזכתה למפרע.