אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · כא)
גם במ"ש הקצות ליישב קושית הר"א ששון והש"ך על הב"י דאף אם אותן אחרים אין ראוין לירש מהני לשון מתנה שאמר תנו שקל לבני ללשון ירושה לאחרים והקצות דחי זה דלשון מתנה ליורש הוא גופא לשון ירושה ע"ש. ותמהני דהרי בגמ' הביאו ראי' מזה דמהני לשון מתנה לאחד ולשון ירושה לאחר וא"כ יקשה להקצות איך מהני לשון מתנה הרי לבניו הוי לשון ירושה אף שאמר תנו, וע"כ צ"ל או כמו שפי' הרמב"ם דאמר מפורש לא משום ירושה או כמ"ש המרי"ט דלשון מתנה ליורש ארכבה אתרי רכשי ויש בה גם דין ירושה לומר שאין לה הפסק אבל גם היפוי כח שבלשון מתנה יש בה וע"כ מהני לאחרים הלשון מתנה שאמר לבניו. ועכ"פ מבואר כהש"ך בגמ' ולפ"ז קשה בעיקר תירוצו של הב"י בדעת רש"י שבא לתרץ הקושיא דא"ל הפסק דנהי דלמאי דדחי שם דאחרים איירי בראוים ליורשו וכריב"ב א"ש אבל להס"ד דהביא ראי' דמהני לשון מתנה לאחד גם להשני יקשה הקושיא דירושה א"ל הפסק וע"ז לא שייך התירוץ דמתו בלא בנים והירושה בא להנותן בקבר וע"כ יוכל להנחיל לאחרים. דהא להס"ד לא איירי דאחרים ראוים ליורשו, ואי נימא דגם בזה כיון דהירושה בא להנותן אחרי מיתת הבנים כשמתו בלא בנים לא מקרי הפסקת ירושה משום דהוי כאילו הבנים שקבלו השקל אין להם יורשים כלל והירושה בא להנותן וע"כ יוכל ליתן גם לאחרים במשכ"מ (לפי הס"ד דמשום לשון מתנה שאמר לבניו מהני לאחרים) דלפ"ז לשון הב"י תמוה במ"ש ואיכא למידק כו' תירוץ דאחרים היינו בראוין לירש כו' הרי זה הי' הנפ"מ בין הס"ד להמסקנא דלהס"ד איירי דאחרים הם נכרים ולהמסקנא דמוקים כריב"ב איירי שאחרים ראוים לירש. ומלשון הב"י נראה דעיקר התירוץ הוא משום דמצי להנחיל וע"כ לא מקרי הפסקת ירושה.
ובמ"ש הד"מ דמהפוסקים נראה שאין מחלקים בכך ואפילו באחי האב ומת הבן בלא בנים ל"מ להנחיל לאח מן האחים, ועיין בקצות מ"ש בטעם הדבר ולענ"ד נראה דס"ל להפוסקים דלא יוכל להנחיל רק הבעל הנכסים שמת עתה ולא מי שבא לו הירושה בקבר אף להשיטות דדשלב"ל יוכל להנחיל היינו מה שבא לו בחיו אבל לא מה שבא בקבר ומשום דא"א שיהי' שני מנחילים כמש"ל, וביותר לפי"מ שבארנו דאין המת זוכה בקבר רק לענין משמוש אבל אין לו קנין בהנכסים דמה"ט א"צ לשלם להבע"ח וע"כ אין בידו להנחיל מה שבא לו בקבר ולפמ"ש נראה דאף להשיטות דבשאר יורשים לא מאד"א בכ"ז יוכל בן אחיו להנחיל לאחד מאחי אביו וכן להיפך הדוד יוכל להנחיל לאחד מבני אחיו אף שיורשים ע"י משמוש בכ"ז המנחיל הוא בעל הנכסים. ובדבמ"ש כתב להיפך אבל כבר הבאנו מהרמב"ם (פ"ט) מזכי' דבכל היורשים המוריש הוא בעל הנכסים וממילא דמי שבא לו בקבר אין יוכל להנחיל דשני מנחילים א"א, ומיושב מה שהקשה הגרע"א והדב"מ על קושית התוס' דלמה כתיב אח. והקשו דנפ"מ לענין להנחיל דאם הי' יורש מדין משמוש הי' האב המנחיל ולא האח ולפמ"ש ניחא דאף אי אח מדין משמוש האח הוא המנחיל ולא האב.