אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · כ)
ועיין בתש' רע"א שהוכיח דאף אי אח יורש ע"י משמוש בכ"ז יוכל להנחיל לאחד מאחיו מקושית התוס' (בדק"ח) דלמה צריך לכתוב אח והא נפ"מ דאי הי' יורש מדין משמוש לא הו"מ להנחיל ולהכי כתיב אח דהוא יורש מעצמו ומצי להנחיל וע"כ דאף אי יורש ע"י משמוש מצי להנחיל, ע"ש ואח"ז הקשה דנפ"מ אם אח מדין משמוש הי' האב מצי להנחיל מה שיבוא בקבר כשימות בנו בלא בנים ותירץ דאין יוכל להנחיל דשלב"ל ע"ש והנה בדין זה יש מחלוקת הראשונים כמ"ש (בסי' י"ג) אבל לענ"ד אף אי מצי להנחיל דשלב"ל בכ"ז א"א להאב להנחיל דכיון דע"כ האח יוכל להוריש וכמ"ש הרמב"ם אא"פ שיהי' שני מורישים כנ"ל. ומהרמב"ם הנ"ל בפ"ט שכתב דיוכל להוריש לאחד מנכדיו ולאחד מאחיו וכיוצא בזה משאר יורשין ע"ש מתבאר דגם אלה היורשים ע"י משמוש בכ"ז המנחיל הוא בעל הנכסים שמת עתה, (וחידוש על הגרע"א שחקר בזה דמהא שכתב הרמב"ם דיוכל להוריש לאחד מנכדיו י"ל דהם יורשים מאד"א בלא משמוש וגם מאח י"ל דיורש שלא ע"י משמוש. וע"כ הוצרך הגרע"א להביא ראי' מקושית התוס' כנ"ל והרי מבואר ברמב"ם וכיוצא בזה משאר יורשים וביותר תמוה על הקצות (בסי' רפ"א) שחידש מעצמו דיוכל להוריש לאחד מנכדיו ולא הזכיר שמפורש כן ברמב"ם פ"ט מזכי' הנ"ל וכיון שבעל הנכסים הוא מוריש בודאי שוב אאפ"ל דגם היורש בקבר יהי' מוריש. וא"כ אף אי יוכל להוריש דשלב"ל היינו מה שבא לו בחיו אחר שהנחיל אבל מה שבא לו בקבר א"א לו להנחיל ומשום דהמוריש הוא הבעל נכסים שמת עתה ואין סברא שיהי' שני מורישים כנ"ל, וביותר לפמש"ל דאין המת זוכה בקבר רק להנחיל אבל לשלם החוב א"צ דאין למת קנין וכמ"ש בפשטות הר"נ בגיטין ספ"ק וע"כ אין שייך שיהי' האב המוריש למה שבא לו בקבר דהרי לא זכה כלל רק להנחיל לבניו אבל לא מקרי שלו שיהי' ביכלתו להנחיל למי שירצה ואף להשיטות דס"ל דרק בנכד אמרי' מאד"א אבל בשאר יורשים צריכים לשלם החוב כמ"ש (באות ח') ג"כ י"ל דאין זה מדין שעבוד נכסים וכבר הערותי (באות ד' וז') דאיך אפשר שיגבה מדין שעבוד דהרי לא עדיף מנכסים שנפלו כשהוא גוסס, ולזה אפ"ל דהא דס"ד דגבי בן שמכר וכן להשיטות דבשאר יורשים באמת גבי י"ל דאין זה מדין שעבוד רק משום מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהם היכא שירשו אף מטלטלין, ומשום זה הוי ס"ד דגבי דמה שזוכים ע"י אביהם לירש זקנם הוי כירשו מטלטלין ואיכא מצוה עליהם לפרוע, וע"ז דחי דמאד"א. והיינו דאף דע"כ הם זוכים בזכות הירושה מאביהם כמ"ש (באות ב' י"ג) בכ"ז ל"ד לירשו מטלטלים. ואין עליהם גם מצוה לפרוע. והשיטה דס"ל דבשאר יורשים צריך לסלק החוב היינו ג"כ משום מצוה, אבל לא מדין שעבוד נכסים. ומשום דלא זכה המת בקבר. ואף אי זכי לא עדיף מנכסים שנפלו כשהוא גוסס וש"ר דהקצות (בסי' ק"ד סקט"ו) שהעיר ג"כ דל"ל מטעם שעבוד דהא לא עדיף מנפלו כשהוא גוסס. ורק משום מצוה, ובזה מתרץ שם מ"ש הנמ"י שני טעמים הא דאין צריך לשלם החוב משום דאין בע"ח גובה בראוי וגם מכח אד"א, דהטעם דמאד"א אין מספיק דהרי האב קודם מבנו, וע"כ צריך לטעמא דראוי דמה"ט ליכא למגבי מדין שעבוד דלא עדיף מנכסים שנפלו כשהוא גוסס ורק משום מצוה הי' צריך לפרוע וע"ז אמרי' דמאד"א ול"א מצוה על היתומים לפרוע חובת מורישהם אלא היכא דאינו בא אלא מכח מורישהם החייב אבל זה אומר מאד"א עשה"ט. ולא עמדתי על דבריו דאכתי יקשה דהרי האב קודם מהבן וא"כ ע"כ זכה מאביו ועדיין איכא מצוה אם לא שנאמר דכונתו למ"ש (באות ז') דאם צורך להמת לזכות בהנכסים שיחול שעבוד הבע"ח אז באמת זכה המת, ולכן אם בע"ח גובה בראוי הי' האב קודם מהבן ולא יכול לומר מאד"א אבל כיון דאין גובה בראוי וע"כ אין צורך להמת בהנכסים דהבע"ח לא יוכל לגבות מדין שעבוד שלו ולזה אמרי' מאד"א דהאב לא זכי כלל וע"כ ליכא מצוה ובעיקר קושיתו דהאב קודם מהבן כבר בארנו (באות י"ג) דאין זה כלל בכ"ד דכל הקודם בחיים קודם גם בקבר ע"ש, וגם מה שהקשה על הנמ"י דהרכיב שני הטעמים לא אדע מה ק"ל דכונתו כמ"ש התוס' דמה שאמר דקשה בד"מ הוא לא על המכירה עצמה דהוי דשלב"ל ורק דקשה למה לא ישלם החוב וע"ז אמר דמאבד"א ופשוט לענ"ד.