אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · יט)
ותמוה לי מ"ש הקצות (בסי' ר"ז) במ"ש הב"י לפרש מ"ש רש"י בכתובות (דס"ט) בהך דתנו שקל לבני בשבת ואם מתו ירשו אחרים תחתיהם דהיינו אם מתי בלא בנים, דבא ליישב הקושיא דירושה א"ל הפסק וע"כ פירש דמתו בלא בנים ואחרים הם אחי האב הנותן דיורשים מכתו ע"י משמוש. וע"כ מצי האב להנחיל לאחד מאחיו. אבל אם הי' להם בנים דהנכדים אין יורשים מכחו לא מצו להפסיק הירושה מהם, ובד"מ תמה דא"כ גם אי אחרים הם בניו דהיינו אתי הבנים שנתן להם השקל ג"כ יוכל להנחיל ופי' הקצות דהיינו משום דגם אחים יורשים ע"י משמוש ובא הירושה להנותן שעשה"ט. והנה לבד כי לפי"מ שנתבאר (באות י"ב) דאח יורש מצד עצמו ולא ע"י משמוש א"כ כמו כשיש להם בנים אמרי' דא"ל הפסק. ה"נ כשיש להם אחים. וגם בל"ז אף אי אח יורש ע"י משמוש הרי מבואר ברמב"ם ושו"ע (סי' רפ"א) דאת יוכל להוריש לאחד מהאחים וע"ש בקצות שהקשה באמת מ"ט יוכל להוריש הרי באים מכח אביהם. ותירץ כיון דעכ"פ האב יורש מכחו יוכל הוא להנחיל. (ולפמ"ש דאח יירש שלא ע"י משמוש לק"מ) וא"כ איך יוכל להפסיק הירושה כשיש להם אחים. הרי האח המוריש. וא"ל דגם האב יהי' המוריש במה שיבוא לו הירושה בקבר. דודאי ל"ש שיהי' שני מורישים להנחיל. דהאח ירצה להוריש לאח זה ואביו ירצה להוריש לאחר. וע"כ דהמורים הוא בעל הנכסים שמת עתה ולא מי שבא לו הירושה בקבר וא"ל דכיון דהאב הוא הנותן יוכל להפסיק שיזכו הבנים רק כל זמן שיהי' בחיים או שיהי' להם בנים אבל אם ימותו בלא בנים אף שיש להם אחים כיון דהירושה בא לאביהם הנותן בקבר הוא מקרי המוריש ויוכל להנחיל לאחד מבניו ואחי המקבלים השקל לא מצי להוריש לאחד מאחיהם, וכי אמרי' דאח מצו להוריש לאחד מאחיו הוא רק בנכסים שלו אבל בזה שהאב הנותן עשה לאחד מבניו יורש לאחר מיתת המקבלים השקל שוב אין יכולים המקבלים להנחיל לאחד מאחיהם, וזה גופא מה שעשה האב הנותן שלא יוכלו המקבלים להוריש למי שירצו לא מקרי הפסקת ירושה, אבל כשיש להם בנים דהירושה לא בא לאביהם אז מקרי הפסקת ירושה אם לא ירשו בני המקבלים. אף דגם בזה מבואר ברמב"ם (פ"ט מזכי' ה"ה) דהזקן יוכל להוריש לאחד מבני בניו בכ"ז מקרי הפסקת ירושה מה שמפקיע שלא יטלו בני המקבלים בשוה כיון שזכו המקבלים בהירושה וכשמתו ויש להם בנים לא בא הירושה לאב הנותן בקבר דהבנים קודמין להאב וע"כ אין יכול הנותן להפקיע הירושה שלא ירשו בניו בשוה, והא דיוכל הזקן להוריש לאחד מבני בניו היינו כשאין הבנים בחיים והנכדים הם יורשיו אז יוכל להנחיל לאחד מהנכדים שרוצה אבל כשזכה הבן בירושה שהנחיל לו האב לא מצי להפסיק שלא ירשו הנכדים בשוה אחר מיתת המקבלים דהנכסים לא באו בקבר להנותן שיהי' הוא המוריש לאחד מהנכדים אבל בא"ל בנים והאח צריך לירש ע"י משמוש ובאו הנכסים להאב הנותן בקבר וע"כ יוכל להוריש לאחד מבניו שהם אחי המקבלים. וזה ל"מ הפסקת ירושה מה שעי"ז אין המקבלים יכולים להוריש למי שירצו. כצ"ל בכונת הד"מ והקצות. אבל אין שום פליאה על הב"י דלא ס"ל כן והיינו דס"ל דגם מה שעושה דאין המקבלים יכולים להוריש למי שירצו מקרי הפסקת ירושה ויותר נראה דס"ל להב"י דאח יורש שלא ע"י משמוש וכמו שבארנו וא"כ לא בא כלל הירושה להאב בקבר. וע"כ פי' דאחרים היינו אחי האב הנותן דבזה ע"כ יורשים ע"י משמוש מהאב ובזה האב הוא המוריש לאחר מיתת המקבלים ולא הוי הפסקת ירושה מהמקבלים, ואולם ג"ז צ"ע דלכאורה גם אחי האב הם יורשים בעצמם את בן אחיהם לפמש"ל דכל אלו יורשים הכתובים להדיא בתורה הם יורשים בעצמם, וא"צ לבוא מדין משמוש ולפ"ז יהי' הדין דבני האח יוכלו להוריש אחד מאחי האב. וא"כ גם בזה מקרי הפסקת ירושה ועיין בתוס' דק"ח ע"ב ד"ה יכול שכתבו דמאחי האב ידעינן משמוש דלמעלה. דמתבאר דע"כ הם יורשים ע"י משמוש. ובכ"ז אפ"ל דיכולים בני האחין להוריש לאחד מדודם אף שהוא ע"י משמוש בכ"ז המוריש מקרי רק בעל הנכסים שמת עתה ולא מי שבא לו בקבר.