אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · יג)
ועפ"ז מיושב כל הסתירות בראשונים אם אח הוא ע"י משמוש. וגם צדק הגרע"א בקושיתו וס"ל דלפי האמת דכתיב אח בתורה א"צ לשלם החוב של אביו והיינו דאף דמקושית התוס' דלא משכחת בן ואח שירשו לעולם אם אב קודם לבן מוכח דס"ל דכל הקודם בחיים הוא קודם גם בקבר, אבל ע"כ אין זה כלל בכ"ד, דהרי (בדקנ"ט) דאמרי' מכח אד"א ג"כ קשה דהרי כשהאב בחיים הוא קודם לירש אביו מהנכד. ואיך אומר הנכד מאד"א הרי האב הקודם בחיים הוא קודם גם בקבר, וע"כ צ"ל דכיון דדין משמוש הוא רק לענין הנחלת נחלה ולא שהמת זוכה בקבר רק לענין לעשות את היורש ע"י משמוש ליורש מוקדם כמו נכד האח עד העולם קודם לאחות המוריש וע"כ בכל אלה היורשים שיש לומר שיורשים מצד עצמם ואין צריכים לבא לזכות ע"י משמוש שוב באמת אין זוכים כלל ע"י המת. וע"כ כדהוי ס"ד דבן הבן א"א לירש זקנו רק ע"י משמוש מאביו דנכד אין כתיב בתורה שיורש וע"כ צריך לסלק החוב של אביו. וע"ז מסיק הש"ס דיכול לומר מאד"א, והוא יורש מעצמו את זקנו, וא"צ למשמוש שוב אין המת זוכה בקבר וע"כ א"צ לסלק החוב. וא"כ באת שכתוב בהדיא שהוא יורש מעצמו וא"צ למשמוש ע"י האב וע"כ א"צ לשלם החוב ולזה הקשה הגרע"א שפיר דאם אח לא הי' כתוב בתורה והי' יורש מדין משמוש הי' צריך לשלם החוב. אבל כשכתוב שהאח יורש א"צ לשלם. דכל שא"צ להמשמוש לא זכה כלל בקבר. אבל קושית התוס' דאם אב קודם לבן לא משכחת שיורש בן לעולם א"ש דאף שבן הוא יורש מעצמו אבל הרי ע"ז נאמר דין משמוש להנחלת נחלה לעשות יורש מוקדם וכל הקודם כשהוא חי הוא זוכה בקבר להנחיל וכיון דאב קודם לבן בחיים הוא קודם ג"כ בקבר להנחיל לאביו עד יעקב. אבל אין זה כלל בכל דבר דכל הקודם כשהוא חי הוא קודם גם בקבר וע"כ באח שא"צ לבוא לדין משמוש אין האב זוכה כלל בקבר וא"ש מה שמוכח מהתוס' (דק"ח ע"א) ד"ה ואחיו וברש"א שם, וכן (בדקי"ג ע"ב) ד"ה מקיש וברש"א שם דאח הוא יורש בלא משמוש, וכמו שבארנו, ואין מזה סתירה למ"ש הש"מ הנ"ל (באות י') דבנות צלפחד יוכלו לירש אחי אביהן אף אילו הי' צלפחד מהמרגלים ע"י שבא הנחלה לחפר ויכולים לומר מאד"א. וכן הא דמבואר במ"מ הנ"ל דראובן הבכור הי' נוטל פ"ש בנכסי שמעון אחיו כשמת יעקב קודם שמעון ומשום דבאו הנכסים ליעקב בקבר. ורק משום דאין בכור נוטל בראוי עשה"ט, ומתבאר דאף כשיש אח בחיים לירש אחיו בכ"ז זוכה האב בקבר, היינו משום דכל שיש נפ"מ לענין הנחלת הנחלה אז זוכה בקבר, וע"כ הי' חפר זוכה בקבר להנחיל לבנות צלפחד מכח אד"א. וכ"כ לענין בכור אילו הי' נוטל בראוי הי' יעקב זוכה בקבר להנחיל לראובן פ"ש אף שיש אחים בחיים. דלהנחלת המשמוש הכלל הוא דכל שקודם בחיים קודם בקבר להנחיל לבניו, אבל באח שא"צ כלל לזכות ע"י אביו אז לא זכה האב בקבר כלל וא"צ לשלם החוב והכלל העולה מדברינו הוא דמה שמוזכר בראשונים דגם באח זוכה ע"י האב היינו היכא שיש נפ"מ לטובת האח או לבני האח אבל בל"ז האח הוא יורש מעצמו.