אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · יב)
ומה שנלע"ד בזה דודאי אילו היורשים הכתובים להדיא בפרשה הם יורשים מצד עצמם גם שלא ע"י משמוש. דלא מסתבר כלל שהתוס' בתחלת הדיבור ס"ל דבאמת כשיורש אחיו יצטרך לשלם החוב של אביו דל"ש הכא מאד"א ואם נימא דבאמת ע"כ הירושה ע"י משמוש כדמשמע מהש"מ הנ"ל (אות י') וכן במ"מ פ"א מנחלות ה') א"כ יצטרך לשלם החוב של אביו. וע"כ נראה דקושית התוס' דלס"ד דאב קודם לבן א"כ לא ירשו בן ובת ואח לעולם היינו דס"ל דכל שקודם כשהוא חי גם בקבר הוא קודם. אבל כל זה הוא רק לענין הנחלת הנחלה ולמי לעשות יורש מוקדם אבל לא שהמת בקבר זוכה בהנכסים וכמש"ל. וע"כ הקשו דאם אב קודם לבן לא משכחת שבן יורש לעולם דהאב בקבר מוריש לאבי האב בקבר עד יעקב ויעקב מוריש לכל בניו השבטים, דאף שבנו של המוריש קיים אבל כיון דאילו הי' חי האב עד יעקב הי' קודמין להבן גם כשהם בקבר קודמין להבן. וא"כ לא משכחת שבן יורש אביו דכל ישראל יורשים ע"י יעקב שהוא יורש מוקדם ע"י משמוש לבנו של המוריש דכל שקודם בחיו גם בקבר נעשה מוקדם, וממילא אז הי' יעקב מוריש לכל ישראל וכמ"ש התוס' בתירוצם השני, ולכן כתבו דמזה הי' הוכחה דהבן החי או האח החי קודם לאביו בקבר, דאל"כ כל נחלות מעברות משבט לשבט. אבל לפי האמת דהבן קודם לאב וליכא הוכחה הנ"ל דשפיר בן יורש דהוא קודם להאב גם כששניהם בחיים. ואולם באת דגם לפי האמת האב קודם להאח כשהאב קיים. וע"כ גם כשהוא בקבר הוא קודם ולכן אח יורש גם ע"י משמוש מאביו. אבל זה אינו אומר דמצד עצמו אינו יורש.