אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לח · יא)
והנה התוס' (דק"ח ע"ב) ד"ה יכול הקשו אחים דכתב רחמנא ל"ל כיון דנחלה ממשמשת עד ראובן ירש האב בקבר להנחיל לבניו. ובת' רע"א סימן קל"ב הקשה דהא נפ"מ דאי מדין משמוש ע"י אביו הי' צריך לסלק החוב של אביו. ע"ש ולענ"ד תמוה דמבואר בדבריו בפשיטות דהשתא דכתיב שאח הוא יורש, הוא יורש מצד עצמו שלא ע"י משמוש. והיינו דאף כשהאב קיים הוא קודם לאח אבל כשהוא בקבר האח קודם. ויורש מעצמו, אבל תמוה לפ"ז דא"כ מה הקשו התוס' בתחלת הדבור דלמאי דס"ד דאב קודם לבן א"כ לא ירשו בן ובת ואח לעולם ותירצו דמשכחת בבן הגר. ומוכח דס"ל דכל שקודם בחיים גם כשהוא בקבר הוא קודם להבן ואח החיים. ואף לתירוצם השני דבמקום שיש בן ובת ואח ל"א דממשמשת. הוא משום דיש לזה הוכחה דא"כ כל נחלות מעברות משבט לשבט דממשמשת עד יעקב אבינו. והיינו רק להס"ד דהאב קודם גם לבן דאו הי' מגיע עד יעקב ונא עד ראובן, אבל להמסקנא דבן קודם לאב. וליכא הוכחה דהחי קודם, גם לתירוצם השני מתבאר דס"ל דכל הקודם כשהוא חי גם בקבר הוא קודם. וא"כ לענין אח שהאב קודם לאח כשהוא בחיים גם כשהאב בקבר קודם להאח, וע"כ ירושת האח גם לפי דכתיב אח שהוא יורש בכ"ז ע"כ שהוא ע"י משמוש ושפיר הקשו דל"ל לכתוב אח דהרי גם לפי האמת דכתב אח בתורה כיון דהאב קודם לאח בחיים גם בקבר קודם וירושת האח תמיד ע"י משמוש וצריך לשלם החוב של אביו ואין מקום לקושית רע"א לכאורה ועיין במ"מ (פ"א מנחלות ה"י) דמתבאר ג"כ דאת יורש מדין משמוש גם לפי האמת. וכן מתבאר מהש"מ הנ"ל (אות י') וזה סותר למש"נ בתוס' (דקי"ג) ד"ה מקיש וע"ש ברש"א, וכן (בדק"ח ע"א) ד"ה ואחין וברש"א שם דמתבאר דאת יורש מצד עצמו. וא"כ דברי התוס' עצמם סותרים למ"ש בתחלת הדיבור הנ"ל בע"ב ד"ה יכול דמשמע דס"ל דכל הקודם כשהוא חי הוא קודם גם בקבר. וא"כ אח מדין משמוש.