אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לז · יא)
עוד הקשה בס' הנ"ל להרמב"ן מהא דנטלה לפנ"י ע"מ להחזירה ולאח"י נתכוין לגוזלה אמאי אינו עובר על לא תגזול ואטו בפקדון שמתכוין לגוזלה לא יעבור בלא תגזול ובשלמא להתוס' דחל היאוש א"ש דליכא ל"ת אחה"י אבל להרמב"ן דלא חל היאוש דנעשה שומר יעבור בלא תגזול ונשאר בצע"ג ותמהני והרי רש"י הרגיש בזה וכתב דליכא ל"ת רק כעין ויגזל החנית ומה דהקשה מפקדון כבר הקשה כן הריטב"א והובא בש"מ ע"ש שכתב דכפירה בב"ד הוי כגוזל מידו ע"ש ואולם באמת דמלשון ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה משמע דחל היאוש ובאמת ניחא שפיר דרק כל זמן שאינו רוצה לגזול ומחזיקה בעד הבעלים ס"ל להרמב"ן דל"מ היאוש משום שנעשה שומר אבל כשמכוין לגוזלה שוב שפיר חל היאוש אז דתו אינו שומר וכיון דבשעה שרוצה לגוזלה חל אז היאוש. תו אינו עובר בלא תגזול דכמו דלאחר יאוש ליכא לא תגזול וכמ"ש התוס' שם ה"נ להרמב"ן אף בב"א ליכא ל"ת ול"ד לכל גזלה אף דסתם גזלה יאוש בעלים התם חל היאוש אחר הגזלה אבל בזה דנתיאש מקודם רק דכ"ז שמחזיק לשומרה בעד הבעלים אין חל היאוש אבל כיון שרוצה לגוזלה שוב חל מיד היאוש ועוד דבכל גזלן הוא גורם היאוש, אבל בכאן באבדה לא גרם הוא היאוש וע"כ ליכא הכא לא תגזול ובזה נסתר ג"כ מ"ש בס' הנ"ל הנפ"מ בין התוס' להרמב"ן לענין באתי לידי' קודם יאוש אם מועיל שינוי רשות דלהתוס' דחל היאוש ודאי מועיל הש"ר דלא גרע מגזלן דאף דנתחייב בהשבה מ"מ הלוקח ממנו קנה, ולהרמב"ן ל"ק דל"מ היאוש כלל ולפמ"ש ליתא דכיון דהמוצא מכרה או נתנה לאחר להחזיקה ותו אינו שומר חל היאוש ונעשה ש"ר לפי דבריו דגם באבדה איכא הדין דיאוש וש"ר ואולם לענ"ד כבר כתבתי (באות ג') דבאבדה ל"ש ש"ר ורק בגזילה די"ל קנין גזלה לקנות בשינוי שייך ההצטרפות דיאוש וש"ר לקנות לגמרי אבל באבדה דא"ל קנינים ל"ק הלוקח בש"ר אף להתוס' וכמ"ש הריטב"א דגם אחר אסור לזכות לאת"י כשבא להמוצא קודם היאוש.
ולענ"ד יהי' הנפ"מ להיפוך דלהרמב"ן בנטלה לפ"י ע"מ להחזירה ולאח"י נתכוין לגוזלה קונה הוא עצמו גם בלא ש"ר. דכיון דלא ס"ל כהתוס' דמשום דנתחייב בהשבה מקרי באיסורא ורק משום דנעשה שומר ומה"ט בנוטל ע"מ לגוזלה מועיל באמת היאוש וא"צ לשלם דמים ג"כ. וא"כ גם בנטל ע"מ להחזירה ואח"י רוצה לגוזלה ואז חל היאוש והגזלה בב"א דתו אינו שומר וכדמוכח מהא דאינו עובר בלא תגזול בלאח"י נתכוין לגוזלה וכנ"ל והיינו משום דלא גרם הוא היאוש. וע"כ יוכל לזכות בעצמו מדין יאוש דאבדה. ואף דבודאי אסור לו ליטול לגוזלה משום דעובר עי"ז בעשה דהשב תשיבם. ומשום זה גופא דחל היאוש ועי"ז נתבטל ההשבה דתו א"א לקיימה אף אם יחזירה להבעלים דכמתנה בעלמא יהיב וכמ"ש הרמב"ן בנטלה מתחלה לגוזלה דקונה אחר כך מדין יאוש דאבדה ורק באין רצונו לגוזלה ורוצה לעשות כדין אז ל"מ היאוש שנימא דיהי' רשאי לזכות בדין אחה"י ע"ז אמרי' דבאיסורא בא לידי' ואין חל כלל היאוש, אבל אם הוא רשע ורוצה לגוזלה אחה"י ונסתלק השמירה ואז חל היאוש והגזלה כאחת והוי כגוזל אחר היאוש דאינו עובר בלא תגזול ואז קונה הוא מדין יאוש דאבדה כיון דהוא לא גרם היאוש דזה הוא הטעם בנטלה מתחלה ע"מ לגוזלה דקונה ביאוש להרמב"ן משום דלא גרם הוא היאוש. ועוד עדיפא נראה דאף אם יטלנה ע"מ להחזירה וקודם היאוש יתכוין לגוזלה אף דעבר אז בלא תגזול ג"כ יקנה להרמב"ן כשנתיאש אח"כ, כיון דלא גרם הוא היאוש. איברא דיש לפקפק דגם להרמב"ן ל"מ היאוש שאח"כ רק בנטל מתחלה ע"מ לגוזלה דלא נעשה מעולם שומר להבעלים וע"כ הוי כמונחת ע"ג קרקע כמו שהזכיר הרמב"ן שם אבל כשנטל ע"מ להחזירה ונעשה שומר לבעלים תו הוי כאילו הוחזר האבדה לבעליו וכשנוטלו אח"כ לגוזלו הוי כגוזל מבעליו מתחלה. ואף דלא גרם הוא היאוש בעצם וראשונה, בכ"ז אחרי שכבר נחשב כהוחזר לבעליו חשוב כגוזל מבעליו. אבל עכ"פ בלאחר יאוש נתכוין לגוזלה דבאה הגזלה והיאוש כאחת והוי כגוזלה לאחר יאוש דמה"ט לא עבר השתא על לא תגזול וכנ"ל בזה נראה דקונה להרמב"ן משום יאוש דאבדה. [ואף אם נחשוב שהוא כגוזל עתה מבית בעליו כנ"ל כיון דחשיב כגוזל אחר יאוש גם בגזלן ממש אילו יצוייר שגזל אחר יאוש הי' קונה, ודוקא בגזל ולא נתיאשו הבעלים רמ"ג ורמ"ג אבל אחר היאוש לכ"ע אין על השני לא דין גזלן לענין חיוב אונסין ולא דין מזיק. ורק באיתא בעין א"א לזכות בהגזלה עצמה באופן דליכא ש"ר להסוברים דבע"כ של גזלן ל"מ ש"ר והיינו משום דיש חיוב השבה על הראשון וכמו שהארכתי (בסימן ל"ב) אבל בליכא חיוב השבה לשום אדם, ל"ש גזלה לאחר יאוש וע"כ להרמב"ן בנתכוין לגוזלה לאחר יאוש קונה] והא דאמר דעובר בהשב תשיבם, היינו דכבר עבר וליתא תקנתא בחזרה דכבר קנה ומתנה הוא דיהיב. ואם כן להרמב"ן ל"צ כלל ש"ר אחר יאוש באבדה דגם בלא ש"ר קונה אבל להתוס' דס"ל דהטעם באיסורא בא לידיה דאבדה הוא משום דנתחייב בהשבה ותו ל"מ היאוש. וע"כ אף בנתכוין לגוזלה אחר היאוש ל"מ קני לה וכן מבואר בש"מ דעובר בהשב היינו דמחויב להשיב והיינו כשיטת התוס' אבל הרמב"ן דלא ס"ל דמשום חיוב השבת אבדה מקרי באיסורא שלא יועיל היאוש שאח"כ ומשום דלא גרם היאוש וכמשכ"ל. וע"כ קונה לאח"י כשנתכוין לגוזלה.