אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לז · י)
ולענ"ד אדרבה להרמב"ן א"א לפרש כהנמ"י דאיירי הכא בעומד ושומר המציאה דא"כ לא הי' מועיל היאוש דהרי הקצות הקשה לפי המובן לכאורה בטעמא דהרמב"ן דל"מ היאוש כשנעשה שומר משום דל"מ יאוש ברשותו, והקשה מכ"ד דמוכח דמועיל יאוש ברשותו ע"ש, וכן מוכח מהתוס' (דף כ"ו) ד"ה וניזל ע"ש ולזה נראה דטעמא דהרמב"ן דל"מ יאוש רק באבד' שהוא באמת אבוד מהבעלים אבל כשכבר הגביה אחד המציאה ע"מ להחזירה ושומרה בעד הבעלים שוב ל"מ אבדה דאינה אבוד מהם אף דהבעלים אינם יודעים שנמצא ומתיאשים הוי זה יאוש בטעות, ול"ד לשור הנסקל שהוזמו עדיו דכל הקודם זכה דשם כ"ז שלא הוזמו הוא אבוד מהם וע"כ ל"מ יאוש בטעות ובקצות תירץ באופן אחר ע"ש ולפ"ז אם איירי כהנ"י שעומד ומשמרה כדי שלא יעבור בעשה דהשבה כשיזיז משם. א"כ שוב אינה אבודה מהבעלים ומ"ט מועיל היאוש ומה נפ"מ אם משמרה משום שיתחייב לשלם או שמשמרה כדי שלא יעבור בעשה וע"כ דהנמ"י הנ"ל לא ס"ל כהרמב"ן הנ"ל וגם כשנעשה שומר מועיל היאוש וכשיטת התוס' הנ"ל (באות ג') והרמב"ן אינו מפרש הך דהמתין שנתיאשו כהנמ"י דעומד ושומר. רק דהלך ממנה ואף אי ס"ל כהרמב"ם דאיכא עשה דהשבה קודם שנטלה בכ"ז ל"מ דעבר רק דלא קיים מצוה בשוא"ת ועל הלאו דל"ת להתעלם מקרי דעבר וכ"ה להדיא בלשון המלחמות שם בויכוחו עם המאור שכתב הך דלאח"י נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם דמהשב ולמטה קאמר ועובר גם על ל"ת להתעלם מדלא קאמר הכא בלבד כדאמר לגבי המתין כו' בלבד וע"ז השיב הרמב"ן דבשלמא בהמתין עד שנתיאשו שלא קיים מצות השבה הוצרך לומר שלא עבר אע"פ שלא קיים כו' ע"ש הכלל הוא דכ"ז דלא הגביה מקרי שלא קיים מצוה וכשנטלה ולא החזיר מקרי דמבטל מ"ע בקו"ע (ועמ"ש בסי' י"ד) ולהכי גם לענין באיסורא בא לידי' שלא יועיל היאוש שאח"כ הוא רק כשנטלה ונתחייב בהשבה ושמירה וגם מקרי קו"ע אבל כ"ז שלא הגביה ל"מ באיסורא כנ"ל.