אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לז · טו)
ובמש"ל דלהר"נ באב""ס אין מחויב להגביה. יש לעיין מהא דילפינן משמלה דין יאוש כמבואר בתוס' (דכ"ז) והנה שם הילפותא דהיאוש מתיר לגמרי להיות שלו לאח"י ומנ"ל זה דילמא הלימוד משמלה הוא רק באב"ס אין מחויב להגביה אבל מנ"ל דאחה"י הוא שלו לגמרי אף אי הבעלים מבררים בעדים שהיא שלהם. ולכאורה נראה דזה ידעינן מסברא דאין מחויב להגביה דשאב"ס גם קודם היאוש כיון שא"י להכריז ולברר מי הבעלים ולא חיבתו תורה להגביה על הספק הרחוק דילמא יבררו הבעלים בעדים ואף שהתוס' (דכ"ג) כתבו דאף ברוב עכו"ם כיון דאפשר לברר ע"י הכרזה מתקנינן וכ"כ בב"ב (דכ"ג) ועיין בדב"מ שהוכיח דאף לפי"מ דקיל"נ כרשב"א דברוב עכו"ם הוא שלו היינו מפני שהבעלים מתיאשים. אבל אם מצא קודם שידעו הבעלים שנפל דהוי ישל"מ אף ברוב נכרים חייב להכריז כיון דיכול להברר בכ"ז י"ל דבשאב"ס רחוק יותר שיתברר הדבר ע"י עדים ול"ד לרוב עכו"ם ועוד דשם איירי שכבר הגביה ודנינן אם מחויב להכריז או שיחזיק לעצמו לתלות בעכו"ם, ע"ז אמרינן דמחויב להכריז ואין הולכין אחר הרוב במקום דיוכל להתברר וכמ"ש הפוסקים בכ"ד אבל בנידן דידן בדבר שאב"ס י"ל דפשוט מסברא דלא חייבה תורה להגביה דשאב"ס דרחוק הדבר שיתברר ע"י עדים וע"כ הלימוד דשמלה הוא לגלות דבאב"ס שמתיאש הוא שלו לגמרי ואין מחויב להחזיר וכן י"ל באבדת עכו"ם דממעטינן מאחיך דמותרת לגמרי והקשינו דילמא המיעוט דאין מחויב להגביה ולהשיב ג"כ י"ל דזה פשוט מסברא דמצות השבת אבדה נאמרה רק באבדת ישראל דהתורה לישראל נאמרה וכמו במצות טעינה ופריקה דנאמרה רק לישראל ורק בפריקה משום צער בע"ח וכמבואר בסוגיא שם וע"כ דהמיעוט דלאחיך הוא להתיר לגמרי שיהי' שלו וזה דלא כמ"ש (בסי' ל"ב אות מ"א) דהא דאיכא לא תגזול באבדה היינו משום דאיכא חיוב השבה וכל דליכא חיוב השבה ליכא איסור גזלה ואולם ז"א דהרי הרמב"ם (בפי"א הי"א) כתב דאבידה מדעת אין בה חיוב השבה ובכ"ז אינה שלו ואסור להחזיקה לעצמו וכן מוכח מדשאב"ס דאף דליכא חיוב להגביה בכ"ז אסור להחזיקה לעצמו קודם יאוש.