אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לז · ו)
ועפ"ז י"ל במ"ש הראשונים הנ"ל דבחצר ג"כ מקרי באיסורא ול"מ היאוש שאח"כ אף דל"ש חיוב השבה דהא לא ידע כלל בכ"ז מקרי באיסורא דעכ"פ אילו באו הבעלים קודם היאוש הי' מחויב להחזיר הוי כדשאב"ס דאף דליכא חיוב השבה מקרי באיסורא כנ"ל וזה הוא שיטת הגליון תוס' הנ"ל דבלוקח תגר א"א לזכות לאחר יאוש דבאיסורא בא לידי' ואף שלא ע"י החצר א"א לזכות דמקרי באיסורא כל שבא לרשותו קודם היאוש אף דאין שייך חיוב השבה, ולפ"ז י"ל דהגליון ס"ל ג"כ כהריטב"א הנ"ל דגם אחר א"י לזכות אחר היאוש אבל זה הוא רק היכא דאיכא חיוב השבת אבדה והוי כמו בגזלה דגם אחר א"א לזכות משום דבהיתרא רק ע"י יאוש וש"ר וכנ"ל (אות ג') ומשום דיש על הגזלן חיוב השבה, וה"נ כל שיש על המוצא חיוב השבה דהוא מחויב לקיים מצות השבת אבדה גם לאחר יאוש דבא לידי' קודם היאוש. וע"כ גם אחר א"י לזכות לאחה"י אבל בתגר דלא נתחייב במצות השבה דלא ידע כלל קודם היאוש דנמצא מעות בהפירות ואך בכ"ז הוא עצמו א"א לזכות לאח"י דעכ"פ בא לרשותי' קודם היאוש וכמו בדשאב"ס דמקרי באיסורא אף דליכא חיוב השבה אבל אחר שפיר יוכל לזכות כיון דליכא מצות השבת אבדה על הראשון.