אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לו · ט)
עוד יש להעיר מהא דפריך (דף כ"ב) מגמל טעון פשתן למ"ד משום ממונו דלאו דבעל גמל הוא, וקשה הא כיון שהפשתן שלו מחויב לשמור פשתנו שלא יתעביד אש ע"י שיודלק בנרו של חנוני, דעכצ"ל דזה הוי כרו""מ דאל"כ גם למ"ד משום חציו אמאי חייב הא לא הו"ל לאסוקי אדעתא, וע"כ דזה חשיב כרו"מ דע"י דנפיש בטעינא יודלק בנרו של חנוני, וא"כ גם למ"ד משום ממונו ניחא דנהי דעל אש של גמלו לא חייבתו תורה, אבל הרי מתחייב משום שהפשתן שלו ומחויב לשומרו וכמו בדליל דפריך אי דלא אצנעי' פושע הוא, וכבר הערתי בזה (בסי' כ"ט) ע"ש. אולם הי' אפ"ל דל"ד לדליל ולצרורות שיש להם בעלים שכתב הרא"ש שחייב נ"ש משום אש, דשם הם בעצמם מזיקים ע"י התרנגל דחשיב כרו"מ, וע"כ חשיב זה כאש ממש, אבל הכא הפשתן עצמו אינו מזיק ומחוסר מעשה שיודלק בנרו ש"ח ע"כ לא חשיב ע"י הטעינה כעושה אש, וגדולה מזו צדדו התוס' (דף נ"ט) דליבה וליבתה הרוח אף ברו"מ פטור, וכן בש"מ שם בשם הרא"ה דאף ברו"מ פטור וע"ש להלן בשם הרא"ה דבאבנו סו"מ ג"כ איירי בכה"ג שמכח כובד האבן לחוד הי' מזיק גם בלא דחיפת הרוח. וכ"כ הש"מ בב"ב (דף כ"ו) גבי רקתא עי"ש, וע"כ הכא ל"מ כעושה אש ע"י הפשתן וגם להתוס' דברו"מ חייב. י"ל דיודו בזה דלא חשיב מזיק כלל הפשתן, אבל כ"ז ניחא אי נימא דאין מחויב לשמור ממונו שלא יתעביד מזיק, אבל לפמש"ל דמחויב לשמור ממונו שלא יתעביד בור וא"כ ה"נ בפשתן מוטל עליו השמירה שלא יתעביד אש, ואפ"ל דאיירי באופן דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיודלק בנרו של חנוני. והא דניחא למ"ד משום חציו היינו כיון דחייב משום צרורות דרגל וצריך לשמור גמלו שלא יזיק בצרורות דעלמא דשכיח, גם אם הזיק ע"י צרורות דלא שכיח חייב דאין דנין על כל דבר בפרט, וכדמוכח ממ"ש התוס' דף י"ט ד"ה אלא מתני' דאדי' אדוי' ואיירי בדליל הפקר או דחברי' ואצנעי'. וחזינן דאף שבעל הדליל פטור משום דאצנעי' בכ"ז בעל התרנגל חייב אף דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיקח זה הדליל המוצנע אך כיון דצריך לשמור תרנגלו שלא יזיק בכל צרורות דשכיח גם אם הזיק בדבר דלא שכיח חייב, וע"כ ה"נ חייב למ"ד משום חציו אף דלא הו"ל לאסוקי אדעתא שיודלק. אבל למ"ד משום ממונו דאין לחייבו מדין צרורות דגמל רק דנחייבו משום אשו שלא שמר פשתנו, ובזה כיון דלא שכיח שיודלק שוב א"א לחייבו.
ועפ"ז י"ל בהא דאמרי' דף כ"ג זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל כלב דהקשו התוס' מה שמירה הוא זה כיון דחתורות הן, ותירצו כיון דנטר כדנטרי אינשי לא אטרחוהו טפי. ואינו מובן לכאורה מדוע לגבי הגחלת חשיב שמירה ולא לבעל הכלב, ולהנ"ל ניחא דכיון דצריך לשמור כלבו שלא יזיק בכל רגל דשכיח גם כשהזיק בכה"ג דחתר דלא שכיח חייב, וגם לענין דבר הניזק אמרי' כן דלא דנינן על כ"ד בפרוטרוט דהא מחייבינן גם על החררה כשחתר, אבל בעל הגחלת ששמר גחלתו ולא יוכל להזיק פטור, וצ"ל דאם סתם דלתות אינם חתורות הי' פטור גם בעה"כ דחשיב אונס גמור, ורק אם חתורות הן דהוי כרוח שאינו מצוי' דבעל הגחלת פטור דלא חייב משום אש רק ברו"מ, ובעל הכלב חייב כיון דלא שמר כלבו כלל והי' יכול להזיק ברגל שאר דברים וע"כ אף שהזיק דבר שאינו מצוי כרות שא"מ חייב דהא דפטור שו""ר בשמירה פחותה דהיינו דלת שא"י לעמוד ברוח שא"מ היינו כששמר מרו"מ. אבל כשלא שמר כלל וחייב ברגל במילתא דשכיח גם במילתא דלא שכיח חייב דאין דנין על כל דבר בפרט אחרי שכבר נעשה מזיק להתחייב ברגל אבל אם אין חתורות דאז הוי אונס גמור כעין אונס דאדם המזיק מפטר וכמו שחילקו התוס' (דף כ"ז) ד"ה ושמואל, ע"ש, בזה גם בעה"כ הי' פטור דלא גרע מאדם המזיק.
ועפ"ז אפ"ל במה שהקשיתי (בסימן כ"ט) מ"ט חייב בכלו לו חציו משום ממונו כיון שהי' גדר הוי כרוח שא"מ דפטור באש, ולהנ"ל י"ל דהגדר הי' של הניזק אבל הוא לא שמר האש כלל והי' יכול להזיק שאר דברים שלפני הגדר וע"כ גם כשהדליק מה שאחורי הגדר כשנפל חייב אף דלא הו"ל לאסוקי אדעתא דאין דנין על כל דבר בפרוטרוט, וכמו דחייב באש בליחכה נירו וסכסכה אבניו אף דלא שכיח: