אור ברסלב
אמרי משה סימן לו › ח)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן לו · ח)

ז)

ובאמת פשטות הגמ' בדף כ"ג דפריך ולחייב בעל הגחלת ומוקי כששימר גחלתו משמע דמחויב לשמור גחלתו שלא יתעביד אש אף אם לא עשה הוא בעצמו האש. דאל"כ מאי דחיק שם לאוקמי' דאיירי בשחתר והוכיח דסתם דלתות חתורות הן אצל כלב. הא יש לאוקמי' שלא הניח הוא עצמו האש בביתו רק הי' שם הגחלת ע"י קטן או עכו"ם משרת בביתו. ואין לחייבו על עשיתם האש, וע"כ כיון דהגחלת שלו הוא מחויב לשומרו שלא יזיק אף אם הא לא עשה, וכן מהא דפריך (דף י"ט) אי דלא אצניעי' פושע הוא משמע ג"כ אף אם הוא לא הניח הדליל בעצמו במקום שהתרנגולים מצוים רק אחר הניח שם בכ"ז חייבים הבעלים דעליהם לשמור ממונם שלא יתעביד, אש. [וכמש"ל (אות ד') לדעת הרמב"ם דמחויב לשמור ממונו שלא יתעביד רגל] וכן מוכח ג"כ מכותל ואילן שכתבו התוס' שם דחשיב מפקיר נזקיו לאח"נ פשיעה כיון שהזהירו לו לקוץ ולסתור, ועדיין קשה דחסר מעשה הכרי' דזה דוחק לומר דהנטיעה שנטע האילן חשיב מעשה. וגם אי נדחוק דזה חשיב מעשה כרי' יקשה דא"כ כשירש האילן יפטור, ועכצ"ל דהחיוב הוא משום דעליו לשמור ממונו שלא יתעביד בור, וכשלא שמר ונפלו חייב גם באפקיר אח"כ ומשום דנעשה ככורה בור וכמש"ל דאף להשיטות דס"ל במפקיר נזקיו לאח"נ אונס גם בהי' לו פנאי לסלק פטור, היינו משום דכבר הי' הבור ע"י האונס. וע"כ לא חשיב ככורה עי"מ שהי"ל לסלק. אבל בכה"ג שהבור נעשה ע"י פשיעתו שהי"ל לשמור ממונו שלא יתעביד בור. חייב גם כשהפקיר אח"כ דאף דתחלת חיובו הוא משום ממונו, בכ"ז חשיב ככורה דל"מ ההפקר ואם נפלו תוך הזמן אף שהי' לו פנאי לסלק אם הפקיר אח"כ פטור כמ"ש הרא"ש כיון שהנפילה הי' באונס. וע"כ דהנטיעה לא חשיב מעשה כרי' דא"כ כשהי' לו פנאי לסלק יתחייב גם כשהפקיר אח"כ אף בנפלו תוך הזמן, וע"כ הא דחייב בנפלו אחר הזמן אף דליכא מעשה כרי' היינו משום דצריך לשמור ממונו שלא יתעביד בור כשהזהירו לו לקוץ, ואפשר דזה ילפינן במה הצד מבור ושור ויתישב בזה מה דק"ל טובא בהא דקאמר לעולם דאפקרינהו ול"ד לבור מה לבור שכן תחלת עשיתו לנזק שור יוכיח מה לשור שכן דרכו לילך ולהזיק. ואמאי לא פריך עדיפא מה לשור שכן ממונו ובהפקיר השור באמת פטור. והכא איירי דאפקרינהו וא"כ איך אפשר ללמוד משור לחוד. ולהנ"ל י"ל דבאמת קאי הגמ' הילפותא דמה הצד על קודם ההפקר דגם קודם ההפקר א"א ללמוד מבור לחוד שכן תחלת עשיתו לנזק היינו דיש מעשה כרי' ועביד מזיק בידים וע"ז קאמר שור יוכיח. וע"כ א"א למפרך מה לשור שכן ממונו, והא דחייב גם כשהפקיר אח"כ. היינו משום דכיון דנעשה עליו חיוב בור משום ממונו ע"י שפשע שלא שמר ממונו תו חייב אף שהפקיר אח"כ וכמש"ל דבכה"ג חייב אף להשיטות דבמפקיר נזקיו לאח"נ אונס גם כשהי' לו פנאי לסלק פטור, ואם הפקיר קודם הנפילה אפ"ל דבאמת פטור וצ"ע, ובבור המתגלגל ג"כ צ"ל הא דפריך מה לשור שכן דרכו לילך, ולא פריך שכן ממונו, היינו דגם על קודם ההפקר צריך למה הצד וא"א למילף מבור לחוד, והתוס' שכתבו (בדף כ"ט) דבלא אפקרינהו אף בנפלו ברוח שאינה מצוי' חייב כשיש לו פנאי לסלק. היינו דילפינן זה במה הצד מבור ושור. דמבור לחוד א"א ללמוד שכן מעשיו גרמו וצ"ל שור יוכיח. ובזה יתישב מה שהקשה הג"ר הענאך שי' מפה בהא דפרש"י (דף י"ט) קשרו אדם חייב דקני' בהגבהה וא"כ למה צ"ל דחייב משום בור המתגלגל דכיון דממונו הוא חייב אף בלא מעשה כרי' ולהנ"ל ניחא דגם בלא אפקרינהו צריך למה"צ מבור ואש. וביותר דעכצ"ל הא דהוצרך רש"י לומר דקני' בהגבהה משום דמשמע דהדליל הי' מונח מקודם בר"ה והוא קשר הדליל, וע"כ ס"ל דבלא קני' אין לחייבו ול"ד לבור המתגלגל דחייב אף כשאינו שלו דשם עשה הבור בר"ה וחל עליו חיוב שמירה, וע"כ חייב גם כשנתגלגל למק"א, אבל הכא כבר הי' הדליל בר"ה ולא סילק מעשה ראשון דלא הגביה ג"ט. וע"כ פרש"י דקניא בהגבהה ומחויב לשמור ממונו שלא יתעביד בור ע"י גלגול. וכ"ז ילפינן במה"צ כנ"ל עוי"ל הא דהביא משום בור המתגלגל דלא נימא דיש לו שותף והיינו בעל התרנגל ולרבנן דר"נ דל"א כי ליכא לאישתלומי לא יתחייב הקושר רק ח"נ. וע"כ הביא מבור המתגלגל דגם שם לא חשבינן המגלגל לשותף בהנזק. ועמש"ל (אות ד').

הנה היה"ת הקשה במאי דאמרי' ד"נ דהו"א דפותח פטור והא לר"ע דהחיוב הוא רק בבור ברשותו גם בלא כרי' לגמרי חייב משום ממונו ע"ש. והי' אפ"ל דמשום ממונו לא הי' חייב בא"ל פנאי לסלק לאחר שפתח הבור, ורק ע"י כרי' מתחייב אף שאח"כ א"ל פנאי לסלק, אבל לפמ"ש דמחויב לשמור ממונו שלא יתעביד בור קשה דפשיטא דחייב.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה