אור ברסלב
אמרי משה סימן לו › ד)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן לו · ד)

ג)

הרמב"ם (פ"ב מנזק"מ ה"ו) היה חוט או רצועה קשור ברגליהן ונסתבך כלי באותו החוט ונתגלגל ונשבר משלם ח"נ בד"א כשקשרו אדם אבל אם נקשר מאליו בעל התרנגולים פטורים, ואם היה לחוט בעלים בעל החוט חייב ח"נ שהוא כבור המתגלגל, הצניע בעל החוט את החוט והתרנגולים הוציאו ונקשר ברגליהן ושברו בו את הכלים אף בעל החוט פטור שאנוס הוא והראב"ד השיג ע"ז דאמאי פטור בעל התרנגול כשנקשר מאליו הא הוי צרורות דתרנגול, וגם מה שייך ח"נ על בעל החוט דחייב משום בור המתגלגל ולא מצינו ח"נ בבור וגם מ"ש דאף על החוט פטור דאנוס הוא דמשמע דגם בעל התרנגול פטור ובהדי דאזלי (דאיירי הרמב"ם) אמאי פטור ע"ש, והתמיהות עצומות מאד, ובאמת קשה עוד ביותר דהרמב"ם צייר ששבר כלים ואיך אפשר לחייב משום בור על כלים.

והנלע"ד דהרמב"ם מפרש הגמ' דלא כפי' רש"י ותוס' ויתר הראשונים דאיירי הסוגיא שהיזיק הדליל בתר דנת ומשום בור, ומשום קושיא הנ"ל דלס"ד דרב הונא קאי אמתני' ובמשנה איירי ששיבר כלים וא"כ היכא אמר ר"ה ל"ש אלא שנקשר מאליו אבל קשרו אדם חייב נ"ש משום בור והרי בור פטור על כלים וכבר מוזכר קושיא זו בש"מ ורצה לדחוק דר"ה ס"ל כרב דבלא אפקרינהו משורו למדנו, וגם רש"י הרגיש בזה וכתב דנתקל בו אדם וכ"ז נראה להרמב"ם דוחק, ונקדים הקדמה אחת דהרי חזינן דשליף שעליה ועגלה מושכת בקרון הוי רגל ולא צרורות אף שלא הזיקה בגופה, וע"כ דכל שמחבר דבר לגוף הבהמה הוי כמו שהגדיל גוף הבהמה, וס"ל להרמב"ם דאם איש אחר יחבר השליף או הקרון לבהמת חבירו והבהמה הזיקה ע"י השליף והקרון ג"כ יתחייב האחר מדין רגל אף שהבהמה אינה שלו, דהרי הוי כהגדיל גוף הבהמה. ועדיף יותר ממעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו דחייב מטעם שו"ר לשיטת (התוס' בדף נ"ח ע"ב) דהכא הוא נעשה על השליף כבעל הבהמה עצמו דבשליף שלו הוזק, ועפ"ז יתפרש הא דאמר ר"ה ל"ש אלא שנקשר מאליו אבל קשרו אדם חייב הקושר נ"ש לא כפי' התוס' בתר דנח משום בור [דא"כ לא יתחייב על הכלים וכנ"ל] רק בהזיק דרך הילוכו ומטעם רגל דכיון דחיבר הדליל להתרנגול ובדליל שלו הוזק הכלי חייב מטעם רגל כנ"ל, וע"ז פריך הגמ' נקשר מאליו מאן חייב וכו' ואי דלא אצנעי' פושע הוא, היינו דגם בכה"ג שלא שמר הדליל ונקשר מאליו חייב משום רגל, דכמו שצריך לשמור ממונו, שלא יתעביד בור וכמו שיתבאר להלן. ה"נ צריך לשמור ממונו שלא יתעביד רגל, ואלא על התרנגל מ"ש כולה נזק דלא, איש בור ולא שור בור, היינו כמו דפטור משור בור, ה"נ פטור כשעושה השור אב אחר כמו הכא דנרצה לחייבו כשהתרנגול קשר הדליל בעצמו משום רגל וזה אין לחייבו דרק בשליף שקשרן הבעלים מתחייב משום רגל דהוי כהגדיל גוף הבהמה כנ"ל אבל כשנקשר השליף מעצמו פטור משום איש בור, והוא כלל לכל המזיקים שעשה הבהמה דפטור וכמו דפריך (בדף כ"ב) האי אש לאו ממונו דבעל כלב דעל אש של כלבו לא חייבתו תורה וכמ"ש רש"י שם דילפינן מבור לכל המזיקין, וע"כ גם הכא פטור כשנקשר מאליו וגם צרורות לא הוי דצרורות הוא רק ע"י כח, ומקרי שגוף הבהמה הזיקה ע"י כח, אבל בגווני שצייר הרמב"ם דנסתבך כלי בהדליל, דלא ניזק ע"י כח התרנגל רק דהתרנגל הביא הדליל להכלי ועי"ז נסתבך, וס"ל להרמב"ם דזה לא הוי כבור אף דהוי כהוזק ולא כהזיק בכ"ז כיון דהמזיק הולך להניזק הוי כרגל ולא כבור, אבל כ"ז כשנסתבך בהדליל שקשרו אדם או הבעלים כנ"ל דהוי כהגדיל הבהמה, אבל כשנקשר מאליו לא הוי הדליל כגוף הבהמה דאיש בור וכנ"ל, [והא דחייב בכלב שנטל חררה והלך לגדיש על מקום הגחלת משום רגל וכן במסכסכת, י"ל דבאש שהוא מזיק בעצם והכלב אוחז האש הוי כאילו הכלב מושך ברגלו הכלי להאש דרך הילוכו דחשיב רגל וכמו בשור שדחף לבור דחייב כופר ולא הוי כצרורות ואין נפ"מ אם מקרב הכלי להאש, או האש להכלי, אבל הכא בדליל דאין הדליל מזיק בעצם, ואם נרצה לחייב את בעל התרנגל ע"כ אנו צריכים לומר דהדליל חשיב כגוף התרנגל, וזה ל"ש בנקשר מאליו דאיש בור ולא שור בור וה"ה דאין שור עושה רגל כנ"ל] וע"ז משני דמתני' באדי' אדוי' דהיינו שזרק התרנגל הדליל ובכח הזריקה הזיק הכל, וחייב ח"נ ככל צרורות דעלמא, [דין זה לא העתיק הרמב"ם דהוא פשוט ככל צרורות] אלא דר"ה בעלמא איתמר דליל הפקר נקשר מאליו פטור דלא הוי הדליל כרגל משום איש בור כנ"ל אבל קשרו אדם והוא הדין בלא אצנעי' חייב, משום בור המתגלגל והיינו כמו דחזינן בבור המתגלגל דחייב בעל הבור ולא חשבינן דהמגלגל הוא המזיק דעל בעל הבהמה מוטל לשמור שלא יגלגל את הבור ופטור בעל הבור, אלא אמרי' דהחיוב על בעל הבור לשמור את בורו שהוא המזיק, וע"כ גם בדליל שלא שמרו הבעלים והתרנגל הזיק בהדי דאזיל מתחייב בעל הדליל משום רגל כנ"ל, וע"כ כתב הרמב"ם שהוא כבור המתגלגל על הך דלא אצנעי', ולא על קשרו אדם, דבזה פשיטא יותר דחייב משום רגל דקשרו בידים אבל בלא אצנעי' הי' אפשר לומר דחיוב שמירה מוטל יותר על בעל התרנגל לשומרו שלא יקשר בדליל, וע"ז הביא הדמיון כבור המתגלגל דחייב בעל הבור שהוא החזיק, ועפ"ז מבוארים כל דברי הרמב"ם בדין זה בסוגיות הגמ' והכל קאי בהזיק בהדי דאזיל מדין רגל ולא בתר דנייח מדין בור כמו שפירשו התוס', דהמשנה קאי שהזיק כלים וכקושית הש"מ הנ"ל, והא דצייר הרמב"ם שנסתבך הכלי ונתגלגל דחייב ח"נ ולא כתב הדין שהזיק בדרך הילוכו וחייב נ"ש משום באופן זה יש לחייב בעל הדליל גם מדין אש כמו שכתבו התוס' דהתרנגל הוי כרוח מצוי' וע"ז לא צריך הגמ' להביא מבור המתגלגל ולכן כתב הרמב"ם דנסתבך ונתגלגל הכלי דאז חייב ח"נ מדין צרורות דרגל.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה