אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לה · ו)
ושיטת הראב"ד דהשיג על הך דינא דשומר שגנב מרשותו ס"ל דשומר כיון דבא הפקדון לידי' בהיתרא לא נעשה גנב בכל האופנים אף בעשה מעשה גנבה ומפטר מהבעלים לגמרי כמו בגונב טלה מהעדר בכ"ז אין דינו כגנב גמור, והוכחתו מהא דפטור מכפל בטט"א ע"כ דשומר אין נעשה גנב רק ע"י טט"ג, ואין מחלק בין ע"י מעשה או לא, ועוד הוכיח מהך דאכלו כשהוא קטן דפטור אף דעשה מעשה גנבה באכילתו, ואף דאז עוד לא נפטר מהבעלים אבל אח"כ כשנפטר ע"י ט"ג או אף ע"י ט"א יתחייב על האכילה, וע"כ דשומר אין נעשה גנב גם ע"י מעשה, אך בטט"ג לפי"מ שהוכיח (בהל"ב) דפסקינן דגם בש"י מקודם ואח"כ טט"ג חייב, וקשה דמ"ט באמת חייב דהרי כיון שש"י כבר נעשה גזלן ואיך יתחייב אח"כ בטט"ג הרי הוי כגונב מהגנב, ואטו עדיף טט"ג מגנב עצמו דפטור בגונב מהגנב, וזה גרע עוד יותר מגונב מהגנב דהוא עצמו כבר יש לו קנין גזלה, ובשלמא לר"ח בר יוסף דס"ל דדוקא כשש"י חייב בטט"ג ל"ק דגזה"כ הוא דע"י שני המעשים נעשה גנב דהיינו הש"י וטט"ג, אבל לפי"מ שהוכיח מר"י דבטט"א ואח"כ טט"ג פטור משום דיצא ידי בעלים בשבועה ראשונה ול"ק משום דנעשה גזלן וקנאה ע"כ דס"ל דגם שנעשה גזלן ע"י טט"א בכ"ז יוכל להתחייב אח"כ כשטט"ג לולא הך דיצא ידי בעלים בשבועה ראשונה, ובכופר בפקדון בלא שבועה באמת חייב אף דנעשה גזלן ע"י הכפירה, ובזה ליכא גזה"כ דדוקא בש"י איכא גזה"כ לרחב"י, ועוד לפי"מ דפסקינן דבין בש"י בין לא ש"י חייב בטט"ג וא"כ ליכא גזה"כ קשה טובא דאמאי באמת חייב ואיך יוכל להיות טט"ג חמיר מגנב עצמו דפטור בגונב מהגנב, וע"כ ס"ל להראב"ד דבש"י וטט"ג נעשה גנב למפרע מעת שש"י, דבאמת הי' לנו לומר דש"י וכן הכופר בפקדון נעשה גנב ולא גזלן, וביותר בש"י דגזה"כ דנתחייב באונסין ויש לו קניני גזלה הי' לנו לומר דהוא כגנב להתחייב כפל דהבעלים אינם יודעים, ואך מהך דמיעטה התורה טט"א מכפל מוכת דשומר לא נעשה גנב ומשום דבהיתרא בא לידי', אבל כשטט"ג דגילתה התורה דנעשה גנב שוב נעשה גנב מעת הש"י דיש לו אז קניני גזילה]. וה"ט דהרי בטט"ג הדין הוא דבעינן שהוא עצמו גנבו ואם נאבד בפשיעתו והוא טט"ג ונשבע בזה ליכא הדין דטט"ג כמבואר (בדף ק"ז ע"ב) מה שבועה שלא פשעתי כי מיגליא מילתא דפשע פטור מכפל פרש"י דבעינן שהא עצמו גנבו, (ומה שכופר בטט"ג חיוב התשלומין הוי כמו שטרות דליכא כפל, וזה מוכח ג"כ דלא בעינן שיהי' הגנבה אצלו בעת שטט"ג והיינו שאז בטענתו ט"ג והגנבה בביתו הוא דנעשה גנב. דהרי חזינן דגם כשאכל מקדם כשהי' קטן ואח"כ כשהגדיל טט"ג הי' חייב כפל לולא דממעטינן נתינת קטן, וחזינן דאם אך הוא עצמו גנבו בזמן מן הזמנים ואח"כ טט"ג מקרי הוא עצמו גנבו, וע"כ חייב בש"י וטט"ג ול"ק דהוי כגונב מהגנב דהרי זה הוא מדיני טט"ג שיהי' הוא עצמו גנב עלי' ונעשה גנב למפרע ועי"ז חל עליו הדין דטט"ג, וע"כ שפיר כתב הראב"ד דאם טו"מ אח"כ טט"נ חייב בדו"ה כיון דנעשה גנב מעת שהוא עצמו גנבו וע"כ בטביחה דמקרי ודאי ש"י וכן מכירה לא גרע מש"י וכופר בפקדון, דאם אח"כ טט"ג נעשה גנב למפרע ונעשה הטו"מ להגנבה כאחת דחייב בכה"ג בדו"ה כמבואר בש"מ כתובות (דף ל"ד) ע"ש ושפיר שייך הך דינו החדש להשגתו הקודמת דכיון דפסק דחייב בש"י ואח"כ טט"ג ע"כ משום דנעשה גנב למפרע דאל"כ הוי גונב מהגנב, וע"כ גם בטו"מ ואח"כ טט"ג חייב דו"ה.