אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לה · ה)
ועפ"ז מיושב שפיר דברי המאירי הנ"ל דלהכי לא הוי באכלו כשהוא קטן כש"י דפטור מטט"ב אף בכ"ד, משום דהכא בשעת אכילה גנבה והיינו דבאמת האכילה היא מעשה גנבה, וע"כ אילו לא נתמעט נתינת קטן מטט"ג שפיר הי' חייב כפל דהרי מפטר מתשלומי הדמים ג"כ בדיני גנבה דהיינו ט"ג דגילתה התורה דטט"ג הוי כגנב וא"כ שפיר נעשה גנב למפרע משעת אכילה, ול"ש להקשות דהוי כש"י דפטור בטט"ג, דהרי האכילה לחוד הוא כגנב גמור ואך דעוד לא נפטר מהבעלים, וכיון דאח"כ טט"ג ונפטר מהתשלומין ג"כ בדיני גנבה דטט"ג הוי כגנב לענין כפל וע"כ הי' חייב כפל על האכילה, ול"ד לכל ש"י דפטור כשטען אח"כ ט"ג דהש"י ל"מ מעשה גנבה דש"י היינו שנטל מקצת או שנטל ע"מ להשתמש דאז דגזה"כ דנתתייב באונסין על כולה, אבל לא הוי רק גזלן ולא גנב להתחייב כפל, ובכ"ד אמרי' דשואל שלא מדעת נעשה גזלן אבל לא גנב להתחייב כפל, וע"כ כיון שנעשה ע"י הש"י כגזלן, שוב א"א לחייבו כפל ע"י מה שטט"ג אח"כ דהוי כגונב מהגנב ועדיף יותר דהוא עצמו יש לו כבר קנין גזלה ותו א"א להיות גנב, וטט"ג לא עדיף מגנב גמור דפטור בגונב מהגנב, וזהו שכתב המאירי דבש"י אין חייב כפל מצד הש"י אלא מצד גנבה שאחרי' היינו מה שטט"ג וזה א"א דכבר נעשה גזלן, ודברי המאירי מאירים.
וניחא שפיר מה שהקשינו על הרמב"ם מהמשנה (דף ק"ח) היכן פקדוני א"ל אבד וכו' והעדים מעידים שאכלו דפטור מכפל, ומצי איירי בכל האופנים דאם איירי שאכל מקודם שטט"א לא אמרי' שנעשה גנב ע"י האכילה כמו בגונב טלה מהעדר, משום דשם מפטר לגמרי מהבעלים דהבעלים אינם יודעים המספר, אבל הכא כשאכלו עדיין לא מפטר מהבעלים ואח"כ כשטט"א ומפטר מהתשלומין אבל לא מפטר בדיני גנבה דהיינו דוקא טט"ג אבל לא ט"א וכמש"ל, ואם איירי שאכל אחר שטט"א ובזה הי' לנו לומר דשוב כשאכל נעשה גנב גמור ע"י האכילה, אחרי שכבר נפטר מהבעלים אין נפ"מ איך נפטר ויהי' גנב גמור ע"י האכילה, אבל בזה פטור מטעם אחר כיון שכבר נעשה גזלן ע"י ט"א הוי כגונב מהגנב ועדיף יותר כמש"ל.