אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לה · ג)
והנלע"ד בשנדקדק בלשון הרמב"ם שצייר בהך דשומר שגנב מרשותו כגון שגנב טלה מהעדר וסלע מהכיס, ולפי משמעות הכ"מ דהחילוק בין טט"ג דעלמא דלא מחייב רק בשבועה וטט"א פטור משום דלא עשה מעשה גנבה, והרמב"ם איירי שעשה מעשה גנבה א"כ למה צייר דוקא בגווני הנ"ל, וע"כ נראה דאף בעושה השומר מעשה גנבה ל"מ גנב דהרי הבעלים יודעים לתבוע אותו. וכל דלא מיפטר מהבעלים ע"י שבועה לא הוי גנב דעל עצם החפץ לחוד שכופר וטוען נגנבה ל"מ גנב דהרי אפשר שלא ירצה לישבע וישלם, וע"כ צייר הרמב"ם בגווני שגנב טלה מהעדר שנתנו לו עדר בלא מספר ידוע וכן סלע מהכיס שלא ידעו כמה מעות הי' בהכיס, ובזה תיכף כשגנב מיפטר מהבעלים דאינם יודעים לתבוע וע"כ מיקרי גנב מיד גם בלא טט"ג, וראיתי באו"ש שפירש כן בהרמב"ם והעמיס זה בכונת הכ"מ, ואולם מה שנראה מדבריו דכל דמפטר מהבעלים גם בלא שבועה מקרי גנב ורצה לפרש בזה מ"ש התוס' (דף נ"ז) דמשכחת בש"ש ג"כ טט"ג והיינו בבעלים, ואף דלישא שבועה בבעלים, כמו שמסתפק בירושלמי כיון דמפטר מהבעלים גם בלא שבועה מקרי גנב להתחייב כפל ע"ש. ולא נלע"ד דזה ודאי דמי לטט"א אף שנשבע ונפטר מהבעלים, בכ"ז פטור מכפל. חף בעשה מעשה גנבה כדהוכתנו מהמשנה דהעדים מעידים שאכלו פטור שטט"א וה"ה בטט"ג אף בגווני דמפטר משבועה כגון בבעלים בכ"ז פטור מכפל, וכדילפינן (בדף ס"ג) דטט"ג אינו חייב רק בשבועה מגזה"כ, ועיקר הילפותא נראה דצ"ל דהיינו רק באופן זה דמפטר מתביעת הבעלים בלא שבועה דאל"כ ל"ל כלל ילפותא דכל זמן שלא נפטר השומר מתביעת הבעלים וצריך לשלם פשיטא דל"מ גנב עדיין, וע"כ הילפותא דבשבועה דוקא הוא באופן דהבעלים מאמינים להשומר בלא שבועה או בשהביא עדי שקר שנגנבה, ועוד ראי' ממה דפריך שם ואימא גנב עצמו בשבועה, וע"כ היינו שבועת שקר ע"י ע"א או מב"מ, דבגנב עצמו ל"ש שבועת אמת, ועוד רי' (מדף ק"ו) דהטט"ג אינו חייב עד שיכפור ויודה במקנת ולמה צריך למב"מ, הרי גם בכופר הכל כיון דמפטר מממון הפקדון גם בלא שבועה יתחייב [ומזה ק"ל ג"כ על הבה"ל בב"מ (סימן ל"ז) דכתב לרש"י דלמסקנא אמרי' מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא, וליכא שבועת התורה בש"ח רק שלא פשעתי כמ"ש התוס' בכתובות. וכתב דבטט"ג כשנשבע שלא פשע והיא ברשותו, אין זה שבועת שקר דהרי לא פשע, ובכ"ז חייב בטט"ג כיון דמפטר מהבעלים ע"ש, וקשה ג"כ מסוגיות הנ"ל דמשמע דוקא ע"י שבועת שקר חייב בטט"ג ועכצ"ל לרש"י דבטט"ג נשבע שנגנבה שלא בפשיעתו דחשדינן דילמא נגנבה בפשיעתו ואשתמותי' ול"ש חשיד אממונא, או כמ"ש הבה"נ בעצמו אח"כ דבשבועתו שלא פשע לחוד מתבאר שאינו ברשותו רק כמו שטוען שנגנבה, וכשנמצא ברשותו היא שבועת שקר].