אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לה · ב)
ואולם קשה ע"ז מהמשנה (ק"ח) היכן פקדוני א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים שאכלו משלם הקרן, והרי כשאכלו אין לך מעשה גנבה יותר מזו ויתחייב כפל להרמב"ם, דהוי גנב גמור גם בלא טט"ג, ואולי י"ל דאיירי שהעדים מעידים שאכלו לאחר שטט"א ונעשה כבר גזלן דבנשבע לכ"ע נעשה גזלן להתחייב באונסין, וע"כ א"א לחייבו על האכילה משום גנב דהוי כגונב מהגנב, והכא עדיף יותר דהוא עצמו יש לו כבר קנין גזילה ותו א"א להיות גנב, ואולם עדיין יקשה בהא (דדף ק"ו) כי יתן איש אין נתינת קטן כלום נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין ת"ל וכו' ופריך שם ואם איתא תיהוי כאבדה, ומשני הב"ע כשאכלו כשהוא קטן, והרמב"ם (בפ"ב משכירות) ס"ל דגם על נתינת קטן חייב שבועה, והך ברייתא קאי על דיני דטט"ג להתחייב כפל דבזה ממעטינן בנתנו כשהא קטן, ולפ"ז ק"ט דכשאכלו כשהוא קטן הרי נעשה גנב גמור להרמב"ם דפשיטא דגם גונב מקטן חייב כפל, והכא איירי דהתביעה הי' כשהוא גדול, וליכא לתרץ דאכל אחר הכפירה.
ועוד קשה במה דמוקי דאכלו כשהוא קטן לפי"מ דפסק הרמב"ם דבש"י וטט"ג פטור מכפל, וא"כ כשאכלו כשהוא קטן הרי שלח יד ושוב ליכא חיובא דטט"ג ול"ל למעוטי בשתבעו כשהוא גדול משום נתינת קטן, הא בל"ז פטור משום ש"י, ושו"ר בש"מ בשם המאירי שהרגיש בזה וז"ל, ואע"פ שאמרו בש"י ואח"כ גנב א"ח כפל ובזו בשעת אכילה ש"י, אינו דומה שבזו בשעת אכילה גנבה ועל אותו אכילה הוא שמחייבין אותו אבל כשש"י אין חייב כפל מצד ש"י אלא מצד גנבה שאחרי' עכ"ל, ואין מובן לכאורה דאם נחשוב האכילה לגנבה [כהרמב"ם דשומר שגנב מרשותו חייב כפל] א"כ ל"צ לדיני דטט"ג ואין ממעטינן בנתנו כשהוא קטן, דהרי גנב גמור גם בגונב מקטן חייב כפל, והוא פלא.