אור ברסלב
אמרי משה סימן לד › יד)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן לד · יד)

יג)

ולכאורה ראי' להקצות ממ"ש התוס' ר"פ הגוזל בתרא בהך דגזל ולא נתיאשו הבעלים רמ"ג. שכתבו דאם נתיאשו אין גובה מהשני חף בליכא ש"ר שנתיאשו אחר שבא ליד השני, וק"ט כיון דהשני לקח קודם יאוש הרי נעשה גנב להתחייב באונסין (אם נימא דלא כהקצות) וא"כ אמאי פטור כשאכלו לאחר יאוש. דנהי דעל האכילה שאחר היאוש פטור מהילפותא שכתבו התוס' שם. אבל הרי כבר נתחייב באונסין קודם היאוש. והשני כראשון לענין הקרן דרק מכפל נתמעט הגמה"ג ומ"ט פטור. ואח"ז ראיתי בשעהמ"ש שתמה ע"ז והניח בצע"ג. ומזה ראי' להקצות דגם מקרן פטור השני ורק מטעם מזיק נתחייב השני כשאכלו, וע"כ כשאכל לאחר יאוש פטור.

אמנם לענ"ד י"ל עפמ"ש (בסימן ל"ב אות ל"א) בשם הרמב"ן באבדה שנטלה לפני יאוש ע"מ לגזולה, ואע"ג דאהדרי' לאחר יאוש מתנה הוא דיהיב, והיינו משום דגזלה ואבדה היא זו, וכמו שבארנו שם דאף דעד היאוש הוא כגזלן לכ"ד ועובר בלא תגזול ומחויב באונסין, אבל אחר היאוש כיון דהוא לא גרם היאוש זוכה מדין יאוש דאבדה. וע"כ גם השני דלא גרם היאוש באמת הי' יכול לזכות אחר היאוש גם בבעין וכמש"ל (אות ל"ט) דמה"ט ס"ל להרמב"ם דש"ר ואח"כ יאוש קונה, אולם התוס' ס"ל דכשהגזלה בעין ע"כ צריך להחזיר משום חיוב השבה המוטל על הראשון אבל כשאכלו לאחר יאוש פטור דמצד עצמו שנעשה גזלן להתחייב באונסין לא נעשה גזלן רק עד היאוש. אבל אתר היאוש פטור מאונסין מצד גזלתו דלגבי' הוי כיאוש דאבדה כנ"ל. ואף דהתוס' בב"מ דלא תירצו כתירוץ הרמב"ן הנ"ל נראה דלא ס"ל כהרמב"ן בכ"ז אין תימא אם התוס' הכא ס"ל כהרמב"ן. עוד אפ"ל דהתוס' לשיטתם בב"ק (בדס""ו ד"ה ה"נ) דהא דאמרי' באבדה שנטלה לפני יאוש ל"מ היאוש אח"כ דבאיסורא בא לידי' היינו משום דנתחייב בהשבה ואף דהוא לא גרם היאוש מקרי באיסורא וע"כ ס"ל להתוס' דגם בנטלה ע"מ לגוזלה ל"מ היאוש שאח"כ לקנותה כיון דע"כ נתחייב להשיב מדין אבדה. ומש"ה הקשו דמ"ט אמרי' דמתנה בעלמא יהיב והא לא קנה ומנתק הלאו (והרמב"ן דהקדים דהא דל"מ יאוש באבדה כשלקח קודם היאוש לא משום דנתחייב בהשבה מקרי באיסורא רק משום דהוי כשומר ול"מ יאוש ברשותו דתו אינה אבדה וע"כ בנטלה עמל"ג מהני היאוש שאח"כ מדין אבידה דהוא לא גרם היאוש), אבל בגזלן השני דאין עליו חיוב השבה מצד אבדה. וכמש"ל (אות מ"א) ורק דין גזלן יש על השני להתחייב באונסין כ"ז שלא נתיאשו הבעלים אבל כשנתיאשו הבעלים פקע ממנו דין גזלן דהוי כאבדה לגבי השני ודין חיוב השבה מצד אבדה ליכא עליו כנ"ל וע"כ פטור מאונסין לאחר יאוש. ורק באיתי' בעין צריך להחזיר משום חיוב השבה של הראשון, ולכן כשאכלו לאחר יחוש פטור דדין מזיק ליכא לאח"י מהילפותא שכתבו התוס' ועיין במ"ש (בסימן ל"ב אות ל"ט), ונתבאר לפ"ז דאף אי נימא דלא כהקצות והגמה""ג חייב באונסין, היינו רק עד היאוש אבל לאחר היאוש פטור וכמש"ל:

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה