אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לד · יב)
והנה בב"ק (דף ל"ג) פירש רש"י דלר"ע יוחלט השור דמכרו אינו מכור דאם נשתמש הלוקח קודם שתפסו הניזק צריך לשלם לו, והרשב"א הקשה ע"ז דהא המזיק שמכרו הוי כגוזל שור מניזק, והגוזל שור וחורש בו, א"צ לשלם, וה"נ הלוקח גזלן כגזלן דאתי' מחמתי' דאיהו נמי לאו אדעתא דשכירות נחית, ולכאורה להקצות דהלוקח מהגנב אינו חייב באונסין לא קשה קושית הרשב"א כיון דלא נעשה גזלן להתחייב באונסין ודאי נראה דמחויב לשלם בעד התשמישין, ואף אי נימא דלא כהקצות יש ליישב פרש"י דאיירי שהלוקח לא ידע שהוחלט השור וס"ל לרש"י דבשוגג לא נעשה גזלן, אבל עכ"פ מהרשב"א מוכח דלא כהקצות דלשיטתו לא נעשה הלוקח גזלן, ואולי ס"ל להרשב"א דהגזלן יכול למכור זכות קנין הגזילה שיש לו להפטר בעד התשמישין שיזכה הלוקח בזה הזכות כמ"ש (בסי' ל"ב אות ל"ז) ולרש"י י"ל דס"ל דל"ש למכור קנין הגזילה, ועיין (בסי' שס"ג) אם שכר הגזלן הגזלה לאחר השוכר מעלה שכר להבעלים, ועיין בסי' שמ"ו דגזלן שהשאיל השואל חייב באונסין להבעלים, וראיתי מקשים ע"ז דהרי כשיתודע שגזולה יתחייב לשלם בעד התשמיש וא"כ מ"ט חייב באונסין הא אין כל הנאה שלו, ולהנ"ל ניחא שפיר דכשם דהלוקח מגזלן פטור מלשלם בעד התשמיש ה"נ השואל פטור, דהגזלן השאיל לו זכותו ואי נימא דגם בשוגג נעשה גנב א"כ בשואל מהגנב אף דלא ידע שהיא גנובה נעשה כגנב מצד עצמו להתחייב באונסין ולהקצות דגמה"ג פטור קרן יהי' חילוק דאם לקח ברצונו של הגנב שמכרו או נתנו לו מדעתו יהי' חייב באונסין כמו בשואל מגנב, דכל הנאה שלו, אבל בגונב מהגנב פטור מאונסין וממילא יצטרך לשלם בעד התשמישין להבעלים וע"כ לא הוי כשואל, ויש נפ"מ במ"ש הנתיבות בסי' שמ"ו בשואל מגזלן ונתיקרה בשעה שמתה אצל השואל דהשואל משלם כיוקרא דאונסין, ושבח היוקר שייך להגזלן דקני בשינוי. והגזלן משלם כשעג"ז ע"ש. הנה זה דוקא אי השואל לא נעשה בעצמו כגזלן לגבי הבעלים, אבל אי נעשה כגזלן לעצמו דרשות הגזלן לא מהני. א"כ גם הוא פטור מהיוקרא ואפשר דקונה הוא ג"כ בשינוי, ועיין במ"ש (בסימן ל"ב בהגה אות ז').