אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לד · יא)
ויתישב עפ"י דברנו מה שהקשה הקצות (בסי' שנ"ד) במ"ש התוס' רי"ד בקדושין (דף נ"ו) בהך דאין לוקחין בהמה טמאה שכתבו התוס' שם ובב"ק דהוי אינו ברשות הבעלים כמו גזילה, והתוס' רי"ד כתב דכיון דבטעות הוא ביד הלוקח דאילו ידע שהמקח חוזר הוי ציית דינא והי' מהדר ע"כ מקרי ברשות הבעלים ויכולים להקדיש, והקשה הקצות מהך דכל שלקטו עניים דהוי ג"כ בטעות שסברו דגם שלשה לקט ואילו ידעו דאינו לקט הי' מהדרים ומ"מ מקרי א"ב, ומזה הוכיח הקצות דגם פקדון כל היכא דיש לו דו"ד ושום טענה מקרי א"ב ע"ש, ולהנ"ל אין שום קושיא, דבהך דכל שלקטו אף שהי' בשוגג שסברו ששלשה לקט בכ"ז כיון דגם בשוגג. נעשה גנב ונתחייב באונסין, ולכן גם הכא בלקט הוי מעשה גנבה דהא לקחו שלא מדעת הבעלים ויש להם דין גנב לכל דבר גם לענין קניני גזילה לקנות בשינוי וכנזכר לעיל דכל דנתחייב באונסין יש לו קניני גזילה, וע"כ מקרי א"ב אף דהוי בטעות כיון דיש להם קניני גזילה, אבל בהך דקדושין דאין כאן מעשה גנבה אצל המוכר דהא מדעתו נתן לו הלוקח המעות, ודרך מכירה הי', ובודאי דאין מחויב באונסין, וע"כ שפיר כתב התוס' רי"ד דהוי ברשות הבעלים, ולפ"ז אין ראי' מהך דלקט למ"ש הקצות דבפקדון שיש לו דו"ד וטענה מקרי א"ב, דמה לנו שיש לו טענה כיון דלא נעשה גנב. מקרי ברשות הבעלים.
ומהתימא על הקצות שהביא ראי' לדינו הנ"ל מהך דאמרי' (בדף ס"ח) בגנב ומכר קודם יאוש דהגונב מהלוקח אין משלם כפל משום דהוי א"ב, ואי נימא דבטעות הוי ברשותו, א"כ כשהלוקח לא ידע שהם גנובים הו"ל ברשותו ויתחייב כפל ע"ש, ותמוה לענ"ד, דשם הרי כבר הי' גנוב ויצאה ע"י הגנב מרשות הבעלים, וע"כ ודאי לא מקרי חזרה כ"ז שלא בא ליד הבעלים, ולא מיבעי להרמב"ן במלחמות פ' דו"ה דגם כשהודה הגנב ורוצה להחזיר מקרי א"ב, אלא אף להמאור דס"ל דבכה"ג מקרי ברשותו, מ"מ הכא בלוקח מגנב שאין אנו יודעים אם יחזיר הלוקח כשיתודע לו שהוא גנוב, ודאי דלא מקרי חזרה, וכ"ז כשכבר הי' א"ב ע"י הגנב ויש לו קניני גזילה, אבל בפקדון שיש לו איזה טענה והוא ציית דינא מהכ"ת נימא דמקרי א"ב, ועיין בב"מ (ד"ז) דבקרקע שאינה נגזלת דוקא אם אין יכול להוציאה בדיינים מקרי א"ב אבל בפקדון באופן שיובל להוציא בדיינים מקרי ברשותו.