אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לד · ו)
ולכאורה י"ל מטעם אחר, הא דבאבדה שנטלה ע"מ לגוזלה לא הי גנב להתחייב כפל, עפמש"ל דבגנבה בעינן מעשה, וא"כ בנוטל אבדה ל"מ מעשה דעצם הלקיחה הרי הי' צריך ליקח, רק דצריך ליטול ע"מ להשיב להבעלים, והוא חשב ליטול לעצמו, וזה לא מקרי מעשה, וע"כ אמרי' דעובר בלא תגזול, דבגזלה ל"ב מעשה. ויש להביא ראי' לזה ממה דקשה לר"ש דס"ל דגורם לממון כמ"ד, מ"ט הגונב מהגנב לא מחויב כפל להגנב, דגרם לו היזק שצריך לשלם להבעלים, [ועיין במ"ש (באות ו') דמה דלא משלם להגנב לא מגזה"כ הוא] ולהנ"ל ניחא דכיון דזה המעשה שלקח מהגנב הי' צריך לעשות, רק דהי' צריך להחזירה להבעלים והוא חושב לעצמו, ע"כ לא מקרי מעשה גנבה, וראיתי בא"ש כעי"ז ואולם קשה ע"ז דא"כ איך אמרי' (בדף ס"ט) דלהצנועין גונב מהגנב חייב כפל לבעלים. והרי ליכא מעשה גנבה, ומוכח ע"כ דזה מקרי מעשה גנבה לגבי הבעלים רק לגבי הגנב לא נתחייב כיון דצריך ליטול ממנו, ועיין במ"ש רש"י שם בהא דאמר דנטלה לפני יאוש ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם, וכתב רש"י דלא תגזול אינו עובר רק כשנוטל לגזלה כעין ויגזול החנית, ומתבאר דגם לענין לעבור בלא תגזול בעינן מעשה ומדקאמר דבנוטל אבדה מתחילה ע"מ לגוזלה עובר בלא תגזול, מוכח דזה מקרי מעשה, ועיין במ"ש (בסימן ל"ב) דמהך דכופר בפקדון נעשה גזלן, מוכח דבגזלה ל"ב מעשה, וצריך לחלק בין חיוב אונסין דחייב דלא גרע משואל של"מ דחייב באונסין אבל לעבור בל"ת בעי מעשה, וצ"ע הא דאמרי' באיזהו נשך דבכובש שכר שכיר איכא גם לאו דלא תגזול, ומדוע מקרי זה מעשה גזילה יותר מנוטל אבדה להשיבה ואח"כ נתכוין לגוזלה, ועיין רמב"ם ספ"ג מגזלה דהחוטף משכון שלא ברשות נעשה גזלן, ע"ש בהשגות, ובש"ך (סי' ע"ב) הביא מחלוקת הראשונים בזה, וקשה דמ"ש מששל"מ דנעשה גזלן, וה"נ מה שנטל למשכון הרי לא גרע משאר תשמיש וע"כ משום דאילו תפס לגוביינא הוי שרי דרק בתורת משכון אסור וכיון דהתפיסה בעצם יש אופן דשרי ורק במה שחושב למשכון הוא דאסור, וע"כ ל"מ מעשה גנבה, וקשה מ"ש מנוטל אבדה ע"מ לגוזלה דעובר בל"ת אף דעצם מעשה הלקיחה אינו באיסור כנ"ל וצ"ע.