אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לד · ד)
וראי' דאבדה מקרי א"ב לענ"ד מזה גופא דאמרי' דבנוטלה ע"מ לגוזלה עובר בלא תגזול, ולמה לא אמר דעובר בלא תגנוב, דהרי זה הוי כגנבה ולא כגזל' דהיינו מה שנוטל בחזקה מהבעלים ולא מיטמר מאינש עיין (בדף ע"ט) ובנוטל אבדה ע"מ לגוזלה הרי לא מוכח דלא מיטמר מאינשי, והול"ל דעובר בלא תגנוב, ונפ"מ שיתחייב כפל, וע"כ הטעם משום דהוי אינו ברשות הבעלים ופטור מכפל, וע"כ אמר דעובר בלא תגזול, והיינו דאינו כגנב להתחייב כפל רק כגזלן להתחייב בקרן לבד [דרק זה הוא הנפ"מ בין גזלה לגנבה] ובקרן חייב אף שאינו ברשותו, ועוד ראי' מהתוס' ריש המפקיד שכתבו דל"ג שאבדו, דבאבדה ליכא כפל, והרי משכחת שנאבדה מהשומר ואח"כ נטלה המוצא ע"מ לגונבה, ומוכח מהתוס' דבכה"ג ליכא כפל, אולם יש לדחות דל"ש לחייב כפל בנוטל אבדה ע"מ לגונבה, כיון דע"כ צריך עדים על חיוב כפל, וע"כ שאמר בפירוש בעת שנטלה שנוטל ע"מ לגונבה והעדים שומעין, וזה מקרי גזלה דהרי לא מיטמר מאינשי ועיין ברש"י ב"ק (דף ע"ט) בד"ה וכיון דראהו גזלן הוא, ול"ד כו' וצ"ע, ועוד י"ל דבגנבה בעינן הוכחה שעושה דרך גנבה ומיטמר מאינשי, אבל באבדה ליכא הוכחה דמטמיר, דאפשר שהי' נוטל גם אם היו רואים, וכל דליכא הוכחה דעושה דרך גנבה א"א לחייבו כפל, ויש לומר דזה הטעם בפקדון דלא הוי גנב בטט"ג בלא שבועה, ומשום דל"צ להטמין א"ע כלום וליכא הוכחה דמיטמר.