אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לד · ג)
ולענ"ד יש להביא ראי' נגד הקצות הנ"ל בדין החולק עם הגנב, מהא דאמרי' בב"מ (דף כ"ו) נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בלא תגזול, והנה אבדה שאבודה מהבעלים נראה דמקרי אינו ברשות הבעלים שאין הבעלים יכולין להקדיש, ובכ"ז חזינן דעובר הנוטלה ע"מ לגוזלה בלא תגזול, וזה דלא כהקצות דלכן לא מיפסיל החולק עם הגנב, משום דכל דאינו ברשות הבעלים, שוב לא נעשה גנב להתחייב באונסין ולעבור בל"ת, ולפימש"ל בסימן הקודם בכונת הריב"ש דהטעם דלא מיפסל החולק עם הגנב הוא משום דלא עשה השני שום היזק להבעלים כיון דנתן לו הגזלן מדעתו ואין בדעתו להשיב ובידו לאבד הגזלה באופן אחר, ע"כ ל"מ השני גנב, אבל לא משום דהוי אינו ברשותו, ניחא הכא באבדה שנטלה ע"מ לגוזלה דעובר בל"ת דמפסיד להבעלים בלקיחתו, דאם לא הי' לוקחה, אפשר שהי' מוצאה בעצמו, או אחר הי' נוטלה ע"מ להחזירה, וע"כ עובר בל"ת, ואולם להקצות דהטעם משום דכל שא"ב אינו עובר בלא תגזול קשה מאבדה דג"כ הוי א"ב, ואמאי עובר בל"ת.