אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לג · י)
אמנם ק"ל טובא בהא דאמרי' בב"מ ד"ת תדע דאילו אמר לשלוחו צא גנוב לי וגנבו פטור ואילו שותפים שגנבו חייבים, ופרש"י שגנב לדעתו ולדעת חברו ולפמ"ש דבאומר לשלוחו צא גנוב השליח חייב ומשום דאף שמתכוין לתת לחבירו נעשה גנב א"כ נימא מגו דזכי לנפשי' דנעשה גנב להתחייב זכי נמי לחברי' ויתחייב ג"כ המשלח כמו בשותפין שגנבו, ובשלמא להתוספות דמפרשים שגנבו שהגביהו שניהם ומתבאר שחולקים על רש"י לדינא וס"ל דאם רק השליח הגבי' לדעתו ולחבירו פטור המשלח ניחא, אבל לרש"י דגם בכה"ג חייב, א"כ אף כשהגבי' לדעת חבירו לחוד כיון דעכ"פ השליח חייב נימא דיתחייב ג"כ המשלח משום מגו ואי נימא כמו שצדדנו לעיל דבגונב ע"מ ליתן לחבירו א"ל קניני גנבה י"ל דל"ש מגו דזכי לנפשי' דרק בקנינים שייך מגו אולם לפמש"ל (אות ד') דגם קניני גנבה אית לי' קשה דנימא מגו, ולכאורה אפ"ל דל"ש הכא מגו, משום דמה דמתחייב השליח הוא משום דהמשלח פטור דאין שליח לדבר עבירה, ואילו היה חייב המשלח היה השליח פטור דאי אפשר לחייב שניהם על מעשה גנבה אחת. (והא דבגזל ובא אחר ואכלו דרמ"ג ורמ"ג חם נימא דהשני חייב מדין גנב ולא משום מזיק היינו דשם יש בשניהם מעשה גנבה) ובשותפין שגנבו לפרש"י יתחייב כ"א רק על מחצה. אבל בגונב ע"מ ליתן לחבירו ל"ש לחייב כ"א רק מחצה וע"כ ל"א מגו דהיינו שיתחייבו בכולה. דא"א לחייב שניהם על מעשה גנבה אחת. אבל להסמ"ע שכתב דבש"י דישלד"ע חייב ג"כ השליח ורמ"ג הרי חזינן דיש לחייב שניהם על מעשה גנבה אחת וא"כ גם הכא נימא מגו ובאמת יתחייבו שניהם בכולה אם כי יש לחלק קצת, אבל בל"ז קשה לומר דבגונב ע"מ ליתן לחבירו יתחייב השליח בכולה ובגונב לדעתו ולדעת חבירו לא יתחייב רק מחצה. וצ"ע.