אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · מח)
וע"כ נלע"ד דבכל ש"ר שע"י מכירה וכן ביורש, הש"ר הוא קנין להלוקח ולהיורש, והא דצריך לש"ר, היינו משום דכיון דהלוקח אין זוכה רק ע"י הקנאת הגזלן והיינו עי"מ שמקנה לו הגזלן קנין הגזלה שיש לו כמש"ל (דהרמב"ן לא ס"ל דהש"ר הוי קנין להגזלן ע"י דנעשה כאחת והקנאת הגזלן הוא כמקנה חפץ שלו, דממ"נ אם השני קונה, תו א"א להיות קנין להראשון וכנ"ל) ולמ"ב כשקנה הלוקח ע"י ק"ס או כסף דודאי הוא קנין רק ע"י הגזלן, אלא אף כשקנה במשיכה בכ"ז כיון דאינו רוצה לזכות מעצמו כזוכה מהפקר ורוצה דוקא לקנות ע"י הקנאת הגזלן, ע"כ אם לא הי' הש"ר קנין לא הי' אפשר לזכות בקנין מוחלט ע"י הקנאת הגזלן, דכיון דהגזלן עצמו לא הי' אפשר לזכות משום דבאיסורא בל"י ונתחייב בהשבה גם הלוקח דאתי מחמתו לקנות ע"י הקנאתו, ל"י לזכות יותר ממה שיש לו להגזלן, ונתחייב ג"כ בהשבה, ולכן צריך להש"ר דהוי קנין בהצטרפות היאוש, וע"כ קונה קנין גמור ע"י הקנאת הגזלן את קנין הגזלה שיש לו כיון דעל השני ליכא חיוב השבה דקני בש"ר, וכמו בשינוי דקונה ע"י קנין הגזלה קנין גמור כנ"ל, וכן ביורש כיון דחזינן דהיורשים זוכים ע"י כח הירושה בזכות הקנין גזלה שהי' לאביהם לקנות בשינוי (גם כשלא עשו שום קנין בעצמם בהגזלה) וכמתבאר בסי' (שס"א סעי' ז') וכן משמע שפטורים מלשלם בעד השתמשות הגזלה כאביהם, וע"כ חל עליהם ג"כ חיוב השבה מגוף החפץ, ואף כשמת לאחר יאוש, דהכלל בזה דכל מי שזכה בהגזלה ע"י הגזלן הן בלוקח מהגזלן (היינו ע"י הקנאת קנין הגזלה כנ"ל) והן היורש שזוכה ע"י הירושה בקנין הגזלה, אינם יכולים לזכות יותר מהגזלן עצמו וחל גם עליהם חיוב השבת גוף החפץ, ול"ק דיזכה היורש בקנין כאחר, לאחר יאוש דבהיתרא בא לידי', דהרי כיון דהיורש אין יכול להסתלק מזכות הירושה, וע"כ הוא זוכה בזכות קנין הגזלה ע"י הירושה בלא שום קנין, ול"ש תו שיזכה, בקנין דתיכף כשמת אביו וזכה בהגזלה מכח הירושה חל עליו חיוב השבה כחיוב שהי' לאביו, (ודוגמא עדיפא מזה כתב התומים דחל על היורשים שעבוד הגוף לפרוע חוב אביהם), ואף דמאונסין פטורים כשלא הניח אביהן אחריות נכסים, היינו משום דחיוב אונסין הוא רק על מעשה הגזלה, והיורשים שלא עשו מעשה א"א לחייבם באונסין אף קודם היאוש, אף שזוכים בקניני הגזלה כנ"ל, וכמו בהניח להם אביהם פרה שאולה דאין חייבים באונסין אף שמשתמשים, אולם כ"ז לענין אונסין, אבל לזכות בגוף הגזלה א"א להיורש לזכות אחר היאוש דגם עליהם יש חיוב השבה מגוף הגזלה, כיון שזכו ע"י הירושה לא עדיפא מאביהם, וע"כ אי רשות יורש לאו כרל"ד לא מצי היורש לזכות משום דבהיתרא בא לידי' דחל עליו תיכף חיוב השבה ואף אם יעשו היורשים קנין ל"מ זכי כאחר וכדמוכח שם בסוגיא דמצריך קרא ליפטר כשאכלו לאחר יאוש דלר"ח מוקי לקרא כשאכלו לאחר יאוש וכשהגזלה בעין חייבין להחזיר, ומשום דלאו כרל"ד, וקשה להתוס' דס"ל דגם בע"כ של הגזלן הי ש"ר וכמו שהוכיח הגר"א מהתוס' דף קי"א ד"ה גזל, וא"כ מ"ט לא מצי היורש לזכות כאחר בקנין ובכה"ג ל"ש דלאו כרל"ד דמי דדוקא כשזוכה מדין ירושה שייך לומר דלכל"ד, אבל כשמכר הגזלן לבנו ודאי דמקרי ש"ר, וא"כ גם כשמת יזכה כאחר, ועוד למה צריך כלל להש"ר יזכה משום דבהיתרא בא לידי' כפי הבנת האחרונים הנ"ל דזוכה כדין יאוש דאבדה, ואף לפמש"ל דצריך בכ"ד להש"ר ול"ד ליאוש דאבדה, ומשום דיש חיוב השבה על הגזלן, אבל כשמת הגזלן ותו ליכא חיוב השבה, מ"ט לא יוכל היורש לזכות אף אי לא הוי ש"ר, וע"כ צ"ל כמ"ש דתיכף כשמת חל על היורשים חיוב השבה מגוף החפץ, ומשום דזכו בקנין הגזלה ע"י הירושה ואין אחרים יכולים לזכות כמ"ש (אות מ"ו) וע"כ לא עדיפא מאביהם וגם בקנין שיעשו ל"מ דכבר יש להם קנין גזלה ע"י הירושה וחלה עליהם חיוב השבה, ודוקא כשאכלו פטורים מגזה"כ דלאחר יאוש ליכא דין מזיק.