אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · מז)
והנה לפי הבנת האחרונים דנהך שיטה הלוקח אין זוכה מכח הגזלן רק משום דבהיתרא בא לידי', כבר הקשינו (באות מ"א) דא"כ למה צריך בכ"ד לומר דקונה ביאוש וש"ר, דמשמע דהש"ר גורם הקנין, דהיינו ע"י הצטרפות היאוש וש"ר, ולדבריהם הרי זוכה כיאוש דאבדה, וגם קשה למ"ד, דרשות יורש לאו כרל"ד, ומה איכפת לו, דבכ"ז יזכה כאיש אחר משום דבהיתרא בא לידי ועכ"פ דקנין שיעשה היורש הרי יוכל לזכות כאחר, (ובקושיא השני' כבר התעורר קצת בנתיבות הנ"ל דאם יאוש כהפקר ל"ש דלאו כרל"ד דהיורש יוכל לזכות כאחר יעוש"ה, ומ"ש הנתיבות בזה יתבאר להלן שדבריו צ"ע לענ"ד), ושם כתבנו דע"כ גם להך שיטה צריך להצטרפות שיקנה הגזלן ויפטור מהשבה, דאם לא הי' הגזלן מפטר מהשבה לא הי' אפשר גם להלוקח לזכות משום חיוב השבה המוטל על הראשון, אך מיורש עדיין קשה כיון שמת אביו הגזלן הרי תו ליכא חיוב השבה, וא"כ יזכה היורש בהיאוש לחוד דבהיתרא בא לידו, אף אי לאו כרל"ד. ועוד דביורש ל"ש שיהי' הש"ר לאביו, וגם לפי"מ שהוכיח הגרע"א מהרמב"ן בקדושין דאין זוכה מכח הראשון, וכתבנו (באות מ"ג) דצ"ל לפ"ז הא דחל ההקדש משום דההקדש זוכה ע"י קנין הגזלה בקנין מוחלט, משום דליכא על השני חיוב השבה, וא"כ קשה בכל ש"ר שע"י מכירה למה צריך לש"ר דמשמע דהש"ר גורם הקנין, וכן מתבאר להדיא מלשון המלחמות ולמה צריך להש"ר, יזכה משום דבהיתרא בא לידו.