אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן לב · ג)
ואך דקשה טובא על הרהמב"ם מ"ט חייב כפל ודו"ה כיוקרא דהשתא והא הוי כגונב מהגנב. ובשלמא בהך דרבה גופא דמחייב בתברא ושתיא ד' משום גנב וכמש"ל וכפשטות הגמ' בב"מ הנ"ל ל"ק דהוא קאי בגזלן. ולענין קרן ליכא הפטור דגונב מהגנב (דלא כהקצות). אבל הרמב"ם דמחייב כפל ודו"ה כיוקרא דהשתא קשה טובא דבכפל הרי פטור גונב מהגנב. ואיך אפשר לחייבו על היוקרא משום דנעשה עתה גנב מחדש דהא כבר מופקע ע"י גנב אמר או ע"י עצמו. וא"ל דהיוקרא אין מופקע מרשותם ויכולים להקדיש משום דקנין הגזלה הי' רק כפי שהיתה שוה מעיקרא זוזא. ולכן מתחייב כפל ודו"ה על היוקרא דנעשה עתה גנב ע"ז כשטבח או שבר. דזה בורכתא דודאי יש להגזלן קנין גזלה גם בהיוקרא דהרי אם יהי' שינוי בהגזלה וקונה הגזלה הרי הוא קונה גם היוקרא. ושינוי דקני הוא ע"י קנין הגזלה כמש"ל באות י"ז. ואי נימא דעל היוקרא א"ל קנין גזלה. וא"כ אין קונה בגזלה כפי היוקרא הי' להבעלים להיות עמו שותף כפי היוקרא. וגם כשנשבחה כגון מעוברת וילדה או ריקנית ונטענה וילדה דקונה הולד גם כשילדה באגם ואינה בחצרו. וע"כ דיש לו קנין גזלה גם על השבח שלא הי' בשעה שגזל. וא"ל דהטעם הוא משום דע"י שינוי קונה למפרע וכדמשמע לכאורה מהרא"ש שכתב בהגוזל (סי' ג') דהא דתנן דמשלם דמי פרה העומדת לילד דמשמע דמשלם כמו שהיתה שוה רגע קודם לידתה והרחל סמוך לגיזתה והכי הוי מסתבר דהרי עד שעת השינוי הוי ברשות הנגזל וברשותו נשבחה. ודמיא לתברא ושתיא דמשלם ד' משום דברשות הנגזל אייקר. מיהו אינו משלם אלא כשעת הגזלה דכל היכא דקנה גוף הגזלה ואין חייב לשלם דמי. חזרה השומא לשעת הגזלה. ואע"ג דאם הוציא הנגזל מן הגזלן טרם הלידה והגיזה. הי' נוטל בהמתו כמו שהוא דברשותי' אשבח השתא דילדה וגזזה משלם כשעת הגזלה. ול"ד לתברא ושתיא דהתם איבדה מהעולם ובאותה שעה נעשה גזלן אבל היכא דהגזלה בעולם אלא שנשתנית וקנאה באותו שינוי משלם כשעת הגזלה עכ"ל. דמשמע דבשינוי קונה למפרע וכן ראיתי בעונג יו"ט שהוציא כן מהרא"ש דקונה למפרע בשינוי וכן ביאוש וש"ר ע"ש. וכן משמע מהיש"ש וע"כ י"ל דלעולם א"ל קנין בהיוקרא וכן בהשבת ובכ"ז ל"ק איך קונה היוקרא והשבח שנשתנה. והיינו משום דבשינוי קונה למפרע משעת הגזלה. וע"כ קנה גם היוקרא והשבח כן הי' אפ"ל. ואך מלבד דיקשה להחולקים על הרא"ש. וס"ל דבאמת מחויב לשלם כטרם הלידה והגיזה. ועיין ש"מ ובתוס' (דף צ"ה) ד"ה משלם. וכפי"מ שהגיה הגר"א ע"ש וע"כ דל"ק למפרע. [גם כפמש"נ למטה גם הרא"ש לא ס"ל דקונה למפרע). ולפ"ז מוכח מהא דקנה בשינוי גם היוקרא דע"כ גם בהיוקרא יש לו קנין גזלה דאל"כ איך קונה בשינוי היוקרא וגם היוקרא הוי אינו ברשותו. וגם לפמש"ל באות י"ז. דגם בלא קנין הוי א"ב בגזלן. וא"כ קשה איך חייב כפל על היוקרא הא הוי גמה"ג *).
*) ובעיקר מה שתפסו האחרונים בהרא"ש דע"י שינוי קונה למפרע משעת הגזילה לא נראה לענ"ד דנהי דהשתא דנעשה השינוי ובטל חיוב השבה קנה. אבל האיך שייך שיקנה למפרע דהרי כל זמן שהי' עליו חיוב השבה א"א לו לקנות. ומ"ש הרא"ש דלא משלם רר כשעת הגזילה לא כשעת השינוי היינו משום דכיון דחידש אראש ש דל"ד שינוי לתברא ושתי' דשם נעשה גזלן ע"י שאיבדה מן העולם. וע"י השינוי לא מקרי גזלן וכיון דלא נעשה גזלן ע"י השינוי וע"כ א"א לחייבו בעד מה ששוה העיבור טרם הלידה דליכא עליו חיוב השבה ע"י מעשה השינוי ומשום דלא נעשה גזלן ע"י השינוי. וע"כ אין משלם רק כשעת הגזילה דנתחייב להחזיר הגזילה או דמיה כשיווי הגזילה בשעת גזילה ולא יותר. ומה"ט גם כששימש הגזלן בהגזילה ועשה בה מלאכה אין לגזלן לשלם בעד התשמיש כמבואר (בדף צ"ו) דג"כ הטעם משום דגזלן א"צ לשלם רק כשעת הגזילה. (דמזה ל"ש הטעם שכתבו גבי בונוי שקונה למפרע) וע"כ ה"נ השבח דעיבור וגתם כיון דא"צ להחזיר גוף הגזילה והולד משום דקנה בשינוי ומשום דיש לו קנין גזילה גם בהיוקרא ושבח וכנ"ל וע"כ גם דמים א"צ לשלם בעד זה. כיון דעל זה לא נעשה גזלן. והוי כאיתבר ממילא דאין מחויב לשלם רק כשעת הגזילה. והם שלו ממילא ע"י קנין גזילה שמקודם. ונהי דאם הי' נוטל הגזילה בעין טרם הלידה והגיזה הי' נוטל עם השבח. היינו משום דברשותי' דבעלים השביח. אבל זה דוקא כ"ז שלא קנה בשינוי. וצריך להחזיר הגזילה בעין. וע"כ גם השבת שייך להבעלים. אבל כשקנה בשינוי גוף החפץ. וצריך לשלם דמים. בזה אין חייב דמים בעד השבח דע"ז השבח לא נעשה גזלן דהשינוי שעשה ל"מ גזילה וכמ"ש הרא"ש וגזלן א"צ לשלם רק כשעת הגזילה. ובזה ניחא מה דקשה דאם נימא דע"י שינוי קונה למפרע. א"כ האיך חייב גנב על טביחה ומכירה הא בשעת טביחה נעשה שינוי וכן במכירה לאחר יאוש דקונה ביאוש וש"ר ואם נימא דקנה למפרע א"כ שלו הוא טובח ומוכר. אולם זה יש לדחות דאף דאחר טביחה ומכירה קונה למפרע אבל כיון דקודם הטביחה ומכירה לא הי' שלו מקרי שנה בחטא או נשתרש בחטא.**