אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ל · לג)
עוד ראי' יש להביא דקלבד"מ מסלק המעשה לגמרי, מהא דאמרינן בחולין (דף פ"א) אמר ר"ל ל"ש כו' אבל שחט ראשון לשלחנו ושני לע"ז פטור משום דקלבד"מ א"ל ר"י זו אפילו תינוקות של בית רבן יודעים כו'. וקשה לי לר"י עצמו דס"ל (דף כ"ט) דישנה לשחוטה מתחילה ועד סוף אמאי פטור משום קלבד"מ הא על הל"ת דאו"ב מחייב על תחילת השחיטה כיון דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ועל ע"ז אינו חייב רק בגמר שחיטה. לפמ"ש בתוה"ב וכן בר"נ בחידושיו בסוגיא דהשוחט בשבת שהקשו דהא הוי שחיטת מומר. ותירצו דבפעם הזה שנפסל ונעשה מומר לא נאסר השחיטה דהמרתו ושחיטתו באין כאחת. ובהך מתני' דשוחט השני לע"ז דחייב משום או"ב איירי באומר בגמר זביחה עובדא ע"ש. וא"כ איך שייך קלבד"מ כיון דחיוב דאו"ב הוא על תחילת השחיטה וחיוב מיתה על ע"ז הוא בגמר זביחה.
ומזה הי' נראה ראי' דקלבד"מ מסלק המעשה לגמרי וכאילו עשה אחר. והנה זה הי' נ"ל פשוט דאף למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אם אחד התחיל בשחיטה ולא גמר והשני גמר דהראשון פטור. דאי אפשר לחייבו לראשון על מעשיו של שני. וכן בשחוטי חוץ אם אחד התחיל בחוץ והשני גמר פטור הראשון. כיון שהוא במעשיו לא עשה עדיין שחיטה והי' יכול שלא יגמור השחיטה. ודוקא בשחט מקצת בחוץ וגמר בפנים דעכ"פ גמר הוא בעצמו השחיטה מחייבינן לי' על תחילת השחיטה. אבל אם אחר גמר אי אפשר לחייבו. ואם כי עיינתי אח"ז במנ"ח וראיתי שכתב במצוה קפ"ז בפשיטות להיפוך דאם ישחטו שני בנ"א בזה אחר זה חייבין שניהם אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ע"ש. אבל לענ"ד דבריו תמוהים דאיך אפשר לחייב לראשון משום מעשיו של השני שגמר השחיטה. ובמעשיו של הראשון לחוד עדיין לא הי' איסור דהי' יכול שינבל השחיטה אי לא יגמור שחיטתו והי' פטור על התחלת שחיטתו. דדוקא כשגמר כל השחיטה בהכשר אמרינן דגם תחילת השחיטה הוי שחיטה וע"כ מחויב בשחט.
מקצת בחוץ וגמר בפנים דעכ"פ גמר הוא בעצמו וע"כ חייב על תחילתו. אבל אם גמר אחר השחיטה איך אפשר לחייבו. וע"כ לענ"ד דבכהאי גוונא פטור הראשון. ודברי המנ"ח תמוהין.