אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ל · לב)
והנה ק"ל בהמסכך על גבי תבואתו של חבירו דתנן (בפ"ז דכלאים) דקידש וחייב באחריותו. והרי במסכך נראה דחייב מלקות משום מקיים או זורע כלאים. ואם כן אין לוקה ומשלם למ"ד דגם חייבי מלקות שוגגין פוטר. ואף שחיוב הממון הוא אחר כך כשהוסיף מאתים. אבל הרי הכל על ידי מעשה אחת נתחייב. וכבר נתבאר (באות ד') דהיכא דחיוב המיתה הוא מיד בשעת מעשה אף שהממון בא אחר כך כיון שהכל ע"י מעשה אחת פטור. וה"נ החיוב מלקות הוא מיד בהמעשה שמסכך וע"י הך מעשה נתחייב גם בממון. והנה לפמש"ל (באות י"ז) דהיכא דהחיוב מיתה אינו בהך מעשה לחוד אף שהוא קודם להממון והכל על ידי מעשה אחת אינו פוטר. דמה"ט הקשו התוס' (דף ע') בהך דאמרינן כמאן כר"ע דקלוטה כמי שהונחה דמיא דג"כ אינו כאחת ע"ש. ולפי זה אפ"ל דגם כאן במסכך אין החיוב בזורע כלאים וכן במסכך רק בהתחיל לקלוט ובמסכך כשמתחיל להוסיף. וע"כ כשאין באין כאחת דהרי חיוב הממון הוא אח"כ כשהוסיף מאתים לא שייך קלבד"מ. ואך לפי מה דמשמע בחינוך דבעינן רק שיהי' ראוי לקלוט אף שאח"כ לא נקלט מאיזה סיבה חייב. וא"כ בהמסכך נתחייב תיכף במלקות ויפטור הממון. ואולי משום דכל שאינו מתיאש וחושב לגדור לא מיתסר על כן לא מיקרי מעשה אחת *).
*) הג"ה הנה הרמב"ם (בפ"ג מגנבה) כתב דהי' מגרר ויוצא פטור. ובקצות הקשה מהא דפריך בשבת (דף צ"א) למ"ד אגד כלי שמי' אגד דא"כ קדים הגנבה ומשני בנסכא. ולמה לא הביא הרמב"ם דאיירי בנסכא. והנלע"ד דהרי קשה לכאורה דמאי פריך בשבת הרי י"ל דאף דהגנבה קדים מ"מ נימא דעקירה צוה"נ. ועכצ"ל דקושית הגמרא קאי לר"י דל"ל עקירה צורך הנחה. אבל הרמב"ם דפסק דעקירה צוה"נ ל"צ לאוקמא בנסכא. ואולם עדיין קשה דהרי הרמב"ם פסק דדוקא בזורק אמרינן דצוה"נ אבל לא במעביר. וא"כ הכא במגרר דאפשר לאהדורי לא אמרינן דעקירה צורך הנחה. ומצאתי אח"ז בשעה"מ שהרגיש בזה. והנלענ"ד, דהנה יש לפרש החילוק בין זורק למעביר בשני אופנים. או דבזורק כיון דאי אפשר לאהדורי מיקרי תיכף בזריקתו שכבר נגמר החיוב מיתה וכמ"ש הנמ"י הנ"ל (באות י"א). דמה"ט גם כשמת קודם שריפת הגדיש חייבין היורשים למ"ד דאשו משום חציו. ועל כן פוטר בזורק. אבל במעביר דאפשר לאהדורי אף שהתחיל במלאכה מ"מ אינו פוטר דבהמשך המלאכה אינו פוטר. ועוד יש לפרש דבמעביר ד"א כל זמן שלא נגמר הד"א אין כאן גם התחלת מלאכה. ומשום דשני אמות לא מיקרי כלל עוסק במלאכה והמלאכה מתחלת וגומרת בסוף הד"א. אבל בזורק דא"א לאהדורי ובודאי דילך הד"א וע"כ מיקרי התחלת מלאכה בזריקתו. ואף שלא נגמרה מ"מ גם בהמשך זמן החיוב מיתה פוטר. והרמב"ם מפרש כפירוש השני וע"כ רק לענין ד' אמות מחלקין בין מעביר לזורק דכל זמן שלא כלה הד"א אין כאן התחלת מלאכה. אבל במוציא מרה"י לרה"ר הרי זה ודאי. דההוצאה מרה"י לרה"ר מיקרי התחלת מלאכה ואף דלא נגמרה כל זמן דליכא הנחה. אבל גם בכל משך זמן המלאכה פוטר. וע"כ במוציא מרה"י דמי מעביר לזורק. ושפיר ניחא דלא הביא הרמב"ם הך אוקימתא דנסכא. דאף דאגד כלי שמי' אגד מ"מ מיקרי התחלת מלאכה ושייך בזה דעקירה צוה"נ.**