אור ברסלב
אמרי משה סימן ל › לא)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ל · לא)

ל)

ודע דבעיקר קושית השעה"מ הנ"ל (באות ב') על תלמידי הרשב"א מהך דפריך מכי מטא לאויר חצרו קניא מתחייב בנפשו לא הוי עד שתנוח. שהוכיח מזה דאף דהח"מ וממון הם על ידי מעשה אחת בכ"ז כיון דאינם כאחת אינו פוטר. לענ"ד לא קשה מידי דהכא לא מיקרי כלל ע"י מעשה אחת. דהחיוב ממון לא בא כלל משום מעשה הזריקה דהקנין נעשה ע"י חצרו ואף אי לא זרק הוא רק אחר הי' קונה. והעיקר המכירה הוא במה שמכוין להקנות אז בעת שבא לאויר החצר. ולכן אין הזריקה המעשה המחייבתו ממון. ובזה יש מקום ליישב מה שהקשו על הרמב"ם (פ"ג מגנבה) דכתב ואם נעשה מלאכה בשבת בעת המכירה פטור כגון שלא הקנה עד שתנוח בחצר הלוקח. והקשו' דכיון דפסק עקירה צורך הנחה אם כן ל"צ לאוקמא דוקא בכה"ג דהא גם הכא שייך עקירה צוה"נ וכמ"ש התוס' שם. וי"ל עפמ"ש רש"י ד"ה לא מצי לאהדורי דמשעת עקירה סופו לקרוע שיראין. ועיין בשיטה ומהר"ם שי"ף שהקשו דשיראין מאי עבידתי' והו"ל דסופו לנוח. ונראה דרש"י ס"ל דזה הוא החילוק בין מעביר לזורק. דבזורק דלא מצי לאהדורי וא"כ הממון והמיתה הכל מתחייב על ידי מעשה אחד דהרי אח"כ אינו עושה כלום ואנוס הוא, וגם חיוב המיתה מתחיל בהזריקה משום שעקירה צוה"נ. וזה כוונת רש"י דסופו לקרוע שיראין. והיינו דגם חיוב הממון הוא על ידי הזריקה והכל ע"י מעשה אחד. אבל במעביר אף שהתחיל במלאכה אבל הממון הוא ע"י מעשה אחרת שהי' אפשר לו להעביר בלא שיקרע השיראין. ועפ"ז ניחא קושית התוס' דהכא בזרוק גנבותיך ל"ש עקירה צוה"נ משום דלא הוי על ידי מעשה אחת. דהממון לא מתחייב משום הזריקה רק משום קנין חצרו. וגם דאפשר לאהדורי לענין חיוב הממון. דהא אם לא יכיון ויתרצה להקנות לו גם אחר שכבר זרק לא יקנה. וע"כ דמי הך זריקה בגנבה למעביר ולא לזורק. דנהי דעל המיתה א"א לאהדורי. אבל על חיוב הממון אפשר לאהדורי. ובזורק חץ גם חיוב הממון אי אפשר לאהדורי והוי כאילו כבר נעשה הכל בהזריקה וכמ"ש הנמ"י הנ"ל (באות י"א). והרמב"ם דפסק דמעביר חייב וע"כ הוצרך להביא האוקימתא דלא תקנה גנבותיך עד שתנוח דל"ש בזה עקירה צורך הנחה.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה