אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ל · ל)
וק"ל במש"כ הרמב"ם (בפ"ו דתרומות) דאוכל תרומה בזדון והתרו בו לוקה ואינו משלם. והא לפי מה שנתבאר (באות כ"ב) דהא דבגזלה משלם ולא לקי היינו משום דגלי קרא דושלם אותו בראשו. וא"כ לפמ"ש הרמב"ם בפ"ד מחובל דחובל ביוה"כ חייב והוא משנה מפורשת בב"ק (דף פ"ז) ומשום דכיון דגלי קרא דבחבלה ממונא משלם ולא לקי גם כשמזדמן עוד לאו אחרינא משלם. וא"כ ה"נ בגזלה דגלי קרא דממונא משלם גם בשנזדמן עוד לאו כמו הכא באוכל תרומה בזדון נימא ג"כ שישלם ולא ילקה. ואולם לכאורה לא קשה מידי לפמ"ש המל"מ דהרמב"ם ע"כ איירי בתחב לו חבירו בבית הבליעה דאל"כ נתחייב בממון בעד התרומה מקודם משעת הגבהה או מדלעסי' עיין שם. וכיון דאיירי שתחב לו חברו אם כן אין החיוב ממון על התרומה מדין גזלן רק החיוב על הנאת מעיו. ותשלומין אלו דמה שנהנה לא גלי קרא דמשלם במקום שיש מלקות.
ואך עדיין יקשה לפי מה דמשני שם בכתובות (דף ל"א) בהא דפריך אי דמצי לאהדורי נהדרי' ל"צ דמצי לאהדורי ע"י הדחק. ופי' התוס' שם בשם הריצב"א דאף באוכלין דלא מאוסי והי' יכול לאהדורי חשיב באין כאחת אף שאין כאחת ממש ע"ש. ולפ"ז הרי שפיר משכחת באוכל תרומה בזדון באופן ששייך לפטור משום קלבד"מ על האכילה. וכה"ג שתחב לו חברו במקום שאפשר לאהדורי ע"י הדחק דבכה"ג באוכל חלבו של חבירו פטור. אבל באכילת תרומה בזדון בכה"ג יתחייב. דכיון דנעשה גזלן ע"י בליעתו ובגזלה הרי גלי קרא דממונא משלם ולא לקי. ואם כן גם באוכל תרומה בזדון דיש גם לאו אחרינא דתרומה נימא שישלם ולא ילקה. וכמו בחובל ביוה"כ דאע"ג דאיכא לאו אחרינא משלם ולא לקי. ודברי הרמב"ם (דפ"ו דתרומות) הנ"ל הוא מפורש בירושלמי ויקשה על הריצב"א הנ"ל, והי' נראה ראי' מזה להקצות דגונב מהגנב פטור מקרן גם כן. וע"כ כיון דע"כ איירי שתוחב לו חבירו ונעשה גנב וע"כ השני שאכלו לא נעשה גנב בבליעתו. והא דפריך שם אי דמצי לאהדורי נהדרי' היינו מטעם מזיק וכפירש"י הנ"ל. אבל לא מטעם גנב ומשום דגונב מהגנב פטור מקרן. ועל חיוב ממון מטעם מזיק לא מצינו דגלי קרא דממונא משלם. ולכן שפיר דאוכל תרומה בזדון פטור. ועיין במה שנדפס בשמי ביגד"ת ויודפס בסוף הספר אי"ה].