אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ל · כז)
וע"פ דברינו יתיישב מה דק"ל מכבר על הקצות בסימן ל"ד שחידש דגונב מהגנב פטור גם מקרן היינו מחיובי אונסין. מהא דכתובות (דף ל') דפריך אי דמצי לאהדורי נהדר. דע"כ צריך לפרש דכיון דמצי לאהדורי מתחייב בממון מקודם מדין גנב שקנאו בפיו טרם שבלע וחיוב מיתה הוא אח"כ על הבליעה. ואם כן מוכח דגונב מהגנב חייב באונסין דהרי איירי הכא שתחב לו חבירו. וא"ל דהקושיא הוא שמתחייב מדין מזיק. דהא מזיק לא הוי רק על ידי בליעתו במקום דלא אפשר לאהדורי. והרי על מעשה הבליעה הוא חייב ג"כ מיתה משום אכילת חלב והוי שפיר בב"א ומאי פריך. ואולם לפמש"נ ניחא דשפיר יש לפרש משום מזיק. ואף דעל ידי מעשה אחת נתחייב הממון והמיתה בכ"ז ל"ש קלבד"מ. משום דעיקר איסור דאכילת חלב הוא בהנאת מעיו או גרונו במקום דלא אפשר לאהדורי וע"כ עוד לא התחיל החיוב מיתה דחלב בבליעתו. ודמי לקושית הרשב"א בהמדליק הגדיש שהקשה דחיוב ממון על הגדיש הוא מקודם ח"מ על העבד. אף דהוי ע"י מעשה אחת כיון דעדיין לא התחיל העבירה בפועל.