אור ברסלב
אמרי משה סימן ל › כו)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ל · כו)

כה)

והלום ראיתי דברים תמוהין בספר תרומת הכרי שתמה על הרשב"א הנ"ל. שהקשה דבמדליק הגדיש הרי קדים חיוב הממון לחיוב מיתה דעבד. וכשהצית בגופו של עבד קדים ח"מ להממון וכנ"ל. ועל זה תמה דאמאי לא נימא דשרפת הגדיש צורך שרפת העבד הוא. כדאמרינן בגונב כיס בשבת דהגבהה צורך הוצאה הוא. ואע"ג דאפשר להוציא על ידי גרירה. כך לי עקירה זו כמו עקירה אחרת ומ"מ משעת הגבהה מתחיל האיסור ועד שעת הנחה מושך החיוב. וה"נ משהצית הגדיש התחיל הח"מ מחמת העבד. עיין שם שהאריך ולענ"ד תמוה דעקירה צורך הנחה לא שייך רק שם בשבת דצריך העקירה לחיוב דמלאכת שבת והעקירה הוא הלך מעצם המלאכה. והיינו דאמרינן דמשעת העקירה כבר התחיל במלאכה המחייבו מיתה. וע"כ פוטר מממון דגם התחלת החיוב מיתה גם כן פוטר. וכל משך זמן המלאכה שייך קלבד"מ. אבל בהצתת הגדיש אין זה צורך לחיוב מיתה דעבד דיכול להרגו באופן אחר לגמרי. וע"כ אף דהשתא נהרג ע"י הך מעש' דהצתת הגדיש. אבל לא מיקרי ההדלקה חלק וצורך חיוב המיתה. דהרי בכל אופן שיעשה הרציחה חייב ויכול לעשות באופן אחר לגמרי, וזה דמי ממש למה דאמרינן בכתובות (דף ל') דבגונב חלבו של חברו ואכלו לא אמרינן דהגבהה צורך אכילה ומשום דאי בעי גחין ואכיל ועיי"ש בתוס' ד"ה דאי שכתבו דאע"ג דהשתא בהך אכילה אינו עושה כן והוי הגבהה זו צורך אכילה. מ"מ כיון דיכול להתחייב בלא הגבהה לאו צורך אכילה ע"ש. והרי כתבו התוס' מקודם גבי גונב כיס דאפשר בלא הגבהה ע"י גרירה כנ"ל. ובכ"ז מיקרי צורך הוצאה דכך לי עקירה זו כמו עקירה אחרת. ואם כן מ"ט לא אמרינן כן לענין אכילת חלבו. וע"כ פשוט הנפ"מ דשם ההגבהה היא התחלת המלאכה דהוצאה דבלא עקירה לא מתחייב. ולכן אף דאפשר לעשות עקירה באופן אחר בלא הגבהה דהיינו על ידי גרירה. אבל עכ"פ השתא דעביד העקירה על ידי הגבהה הרי התחיל בחיוב המיתה בהגבהתו דע"י זו יתחייב והוי התחלת המלאכה. וכל משך זמן המלאכה פוטר. אבל באכילת חלב דא"צ להחיוב מיתה הגבהתו דהרי אפשר לאכילה בלא הגבהה ולא הותחל ע"י הגבהה הח"מ דאכילת חלב וע"כ לא אמרי' דהגבהה צורך הוצאה. וכן מפורש ברשב"א שם ובש"מ בשמו אהך דאי בעי גחין ואכיל. וא"כ הוא הדין הכא בהדלקת הגדיש כיון דאפשר לרציחת העבד בלא הדלקת הגדיש אף שהשתא נהרג על ידי הצתת הגדיש. אבל לא מיקרי ההצתה צורך שרפת העבד. והוא רק מעשה אחת שעי"ז מתחייב שתים. ובזה כיון דאינם כאחת חייב וכמשנ"ל. ובזה סרה גם כן מה שהקשה בהא דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ט) משעת העראה דפגמה איפטר לי' מקטלא ממונא לא משלם עד גמר ביאה. ואמאי לא נימא דהעראה צורך גמר ביאה ואמאי לא נימא דהעראה צורך גמר ביאה עיין שם. ולהנ"ל זה אינו. דכיון דהממון הוא אחרי שכבר נגמר מקודם חיוב מיתה ל"ש בזה לפטור משום עקירה צורך הנחה. ולא אמרינן עקירה צורך הנחה רק כשחיוב הממון בא בהמשך זמן עשייתו העבירה המחייבתו מיתה. ועל זה אמרינן דעקירה צורך הנחה. היינו שלא נימא דחיוב הממון של שיראין הוא קודם חיוב המיתה. על זה אמרינן דעקירה צורך הנחה וכבר התחיל העבירה המחייבתו מיתה ואף שלא נגמר החיוב מיתה פוטר. ומשום דכל משך הזמן המחייבתו מיתה פוטר. אבל שם שכבר נגמר החיוב מיתה משעה דפגמה ואחר כך בא חיוב ממון ודאי דל"ש לפטור.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה