אור ברסלב
אמרי משה סימן ל › כה)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן ל · כה)

כד)

והנראה בזה דהמחלוקת אי משעת שאלה נתחייב או משעת אונסין. היינו דמ"ד דמשעת אונסין ס"ל דהא דחייב באונסין היינו משום דבכל רגע שהוא שואל חל עליו מחדש חיובי שואל. ואם יצוייר שבשעת אונסין לא יהי' עליו חיובי שואל יהי' פטור. ועל כן גם כשקלבד"מ בשעה שנאנס פטור. ומשום דכיון דאנו צריכין לחייבו עתה באונסין משום דברגע זו חל עליו חיוב שואל מחדש. ועל זה שייך הפטור דקלבד"מ לסלק שלא יחול עליו חיובי שואל ברגע זו. וע"כ גם כשמתה מאלי' בשעה שקלבד"מ פטור דאין חל עליו שום חיוב אז. אבל למ"ד משעת שחלה נתחייב היינו דתיכף נתחייב להשיבה לבעלים ולא נעשה עליו חיוב בכל רגע. וע"כ ל"ש קלבד"מ דשעת האונסין הוא רק כזמן פרעון בחוב. ופשיטא דל"ש קלבד"מ לפטור בזמן הפרעון כשהחיוב כבר חל עליו מקודם. ועפ"ז יובן הא דאמרינן דלמ"ד משעת אונסין נתחייב כשמת אין היורשים חייבים אף שהניח אביהם אחריות נכסים. וקשה דמ"ש מכתובה דחייבים היורשים אף דג"כ החיוב הוא לאחר מיתה דקרינן לכשתנשאי לאחר. וא"כ גם בשואל אף דמשעת אונסין נתחייב. אבל הרי הי' עליו שיעבוד הגוף שיתחייב לכשיאנס. והתוס' בכתובות (דף נ"ד) מדמה כתובה לשואל. ואם כן אמאי בשואל כשנאנס אינו גובה מהיורשים. ולפמ"ש ניחא. דכיון דס"ל דמשעת אונסין היינו שהחיוב שיש עליו ברגע זו של שעת האונס הוא המחייבתו. וע"כ היורשים פטורים דהם אינם שואלים וכפרש"י. והחיוב הגוף שהי' עליו לכשיאנס היינו אם יהי' שואל בשעת האונס. אבל בכתובה אין המיתה מחייב הכתובה אלא דהוי רק כתנאי או כזמן פרעון. וע"כ חייבין היורשים דמשעת נשואין נתחייב]. והנה מהך דפטור בשואל כשטבח בשבת מוכח דקלבד"מ דפוטר לא רק היכא דצריכין לחייבו על מעשיו. אלא אף בדבר שנתחייב ממילא גם בלא מעשיו אם אז מחויב מיתה פוטר. דהא בשואל לא על מעשה שטבח מחייבינן אותו דהא לא גרע ממתה מאליה ובכ"ז פוטר קלבד"מ. וכן מתבאר מהך דאמרינן (דף ע') באומר לו עקוץ תאנה מתאנתי ותקנה לי גנבותיך דפריך וכיון דכי תבע לי' קמן בדינא ל"א זיל שלים דמתחייב בנפשו לאו מכירה היא. דשם גם כן אין חיוב הממון (דהיינו מה שמחויב ליתן הגנבה) משום המעשה שעוקץ התאנה רק משום שמקבל התאנה. וגם בלא מעשה אם נתן הכסף בחצרו קונה החפץ. ואם כן אין המעשה שעוקץ התאנה מחייבו. ובכ"ז שייך קלבד"מ לפוטרו מההתחייבות ליתן החפץ בעד התאנה. [האומנם כי ק"ל מדוע לא יקנה ברגע שאחר לקיטת התאנה דהרי מחויב להחזיר התאנה. דעל זה ל"מ קלבד"מ לקנות החפץ בעין. ועיין בגליון רע"א שם. ואם כן ברגע שאחר הלקיטה שיש בידו תאנתו של חברו יקנה ואז לא הוי קלבד"מ. ונהי דאז שוב לא הוי מכירה באיסור שבת ומחויב גם דו"ה משום המכירה. אבל לשון הגמרא ק"ק דמשמע דבאמת לא הוי מכירה כלל ואמאי לא יקנה ברגע שאח"כ. ואולי משום דהוא מכוין להקנותה רק ברגע של הלקיטה וע"כ אין קונה אח"כ. וכל התכ"ד של קלבד"מ פוטר. עיין בתוס' כתובות (דף ל' ע"ב) [ד"ה ל"צ בפי' הריצב"א]. ואולם לענין חיוב בור ואש אם קלבד"מ אז בעת הנפילה לבור נראה דל"ש לפוטרו. דכיון דנתחייב מכבר ונעשה בעל הבור שוב חייב על הנפילה גם אם יהי' אנוס ואין יכול לשמור. וע"כ ל"ש הפטור משום קלבד"מ. ול"ד להא דפטור בשואל כשטבח בשבת. דהתם משום דבכל רגע מתחדש עליו חיוב שאילה ובשעת קלבד"מ א"א לחול עליו חיוב מחדש. אבל בבור ואש שכבר נתחדש ונעשה בעלים על הבור והאש שוב מוטל עליו חיוב תשלומין בכל דבר שיוזק עי"ז. ולא צריך כאן שיחול עליו חיוב שמירה בכל רגע דבל"ז נתחייב על מעשה הקודם. ורק אם שמר פטרתו התורה. אבל אין כונת התורה להטיל עליו חיוב שמירה שנימא דקלבד"מ פוטרו מחיוב השמירה אז. ורק דמוטל עליו חיוב תשלומין על מעשיו הקודמים וע"כ לא שייך קלבד"מ.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה