אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן ל · יג)
והנראה לענ"ד ליישב קושית השער המלך באופן דאדרבה יהי' סיוע מזה לשיטתם. דהרי יש להקשות לפי מה שהבינו בהירושלמי דאיירי שהדליק רק שבולת אחת ואח"כ הולך האש מעצמו ודולק. אם כן מאי משני דעל כל שבולת יש בה התראת מיתה. ותמוה דכיון דהוא אינו עושה כלום אח"כ והאש הולך מעצמו איך חייב מיתה על כל שבולת הא אין כאן רק חילול שבת אחת בהדלקת שבולת הראשון. ואין נפ"מ אם דולק הרבה שבולת ע"י הדלקתו הראשונה. או אינו דולק רק שבולת שהדליק. ואף רבוי בשיעורא נראה דלא שייך בהבערה דאין להבערה שיעור *). וא"כ איך תירץ דחייב על כל שבולת. כיון דאין כאן רק חילול אחת. ועכצ"ל דקושית הירושלמי לא הי' כלל היכא דלא מדליק רק שבולת הראשון. דבכה"ג לא קשה כלל שיתחייב תשלומין על מה שדולק אח"כ כיון דהוי על ידי מעשה אחד. וכשיטת תלמידי הרשב"א הנ"ל. ורק משום דמתניתין דהמדליק בשבת איירי בכל גווני גם כשהולך בעצמו ודולק את כל הגדיש דגם כן פטור. ובאופן זה הקשה הירושלמי דעל שבולת ראשון חייב מיתה ועל מה שמוסיף ודולק עוד אחר כך יתחייב ממון דשוב ליכא חיוב מיתה עוד הפעם. ועל זה משני שפיר דעל כל שבולת יש התראת מיתה. והיינו דנהי דאי אפשר לחייבו מיתה עוד כיון שכבר נתחייב. אבל עכ"פ לא גרע מחייבי מיתות שוגגין דפטור.
*) הג"ה [ובזה אמרתי ליישב מה שהקשה המנ"ח בהא דתירץ המהרי"ט דבשוחט בשבת ל"ש אי עביד לא מהני. ומשום דלא יתוקן האיסור. והקשה המנ"ח דלפי מה דאמרינן בחולין דאין מזמנין עכו"ם על בני מעיים דלדידהו הוי כאבר מה"ח. ורק בשחיטה כשרה אמרינן מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור. אבל כשנתנבלה בשחיטה אסורים הבמ"ע לבני נח. וא"כ קשה דנימא אי עביד לא מהני בשוחט בשבת ויהיה נבלה ויתוקן האיסור בזה. דאם תהי' השחיטה כשרה הרי יש ריבוי בשיעורא דמותר גם הבמ"ע. ואם לא תהי' השחיטה כשרה יהיו אסורים הבני מעיים לב"נ. עיין שם במוסך השבת. אך לענ"ד דבשחיטה דליכא שיעור לא שייך ריבוי בשיעורא דריבוי בשיעורא ליכא רק במקום שיש שיעור למלאכה ואז אמרינן דריבוי בשיעורא הוא איסור יותר. אבל במלאכה דליכא שיעור אין נפ"מ בריבויא. וע"כ בשחיטה דהחיוב הוא משום נטילת נשמה דליכא שיעור אין נפ"מ בין שוחט בהמה גדולה או קטנה. הכל האיסור שוה].**