אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כט · כה)
ואחרי הנתבאר דבאש אין נפ"מ אם האש שלו. ובמקום דא"א לחייבו על מעשה הדלקתו לא מתחייב גם אם האש שלו. ואם כן תתעורר קושיתנו הנ"ל דמ"ט חייב בכלו לו חציו כיון דאנוס על הדלקתו דהי' גדר ונפלה שלא מחמת דליקה. ואם כן אמאי חייב משום ממונו. דגם אם נדחוק דאיידי באש שלו מ"מ יפטור כיון דא"א לחייבו על הדלקתו. ואולי אפ"ל דהא דאמרינן דנפלה גדר שלא מחמת דליקה איירי דנפל ברוח מצוי' ומ"מ לא מיקרי חציו. דחציו ל"א רק במה שהאש הולך ברו"מ. אבל כאן דלבד מה שהאש צריך להרו"מ עוד לא הי' מזיק משום שהגדר מפסיק. ורק דנימא דמשום שהגדר יוכל ליפול ברו"מ הוי כלא הי' גדר ויהי' כחציו. זה לא אמרינן. דחציו ברי היזקא ורו"מ לא ברי היזקא. ורק על הליכת האש עצמו גלי קרא דהוי כחציו במה שיוכל לילך ברו"מ. אבל לא במה שהרוח מצוי' מפיל הגדר. וכיון דאיירי ברות מצוי' שפיר ניחא דמחויב משום ממונו. דאינו אנוס בהדלקתו דהו"ל לאסוקי אדעתא שיפול הגדר ברוח מצוי', ועוד י"ל לפמ"ש התוס' שם (בדף כ"ב ע"ב) בד"ה חציו דלענין חציו בעינן רו"מ הרבה שיהי' קרוב לודאי היזק כעין חציו. אבל לענין אשו משום ממונו אע"פ שאינו מצוי כל כך ע"ש. ולפי זה י"ל דאיירי הכא שהגדר הי' יכול לעמוד בפני רו"מ בינוני שאינו מצוי כ"כ. וע"כ אין חייב משום חציו דלענין חציו בעינן שיהא מצוי הרבה. אבל לענין ממונו שפיר חייב. אולם קשה לפ"ז דלמה הוצרך הגמ' לומר וכגון שהי' לו לגודרה ולא גדרה. דמשמע דדוקא כשיכול אח"כ לגדור חייב. ולפמ"ש דאיירי באופן שחייב במעשה הדלקתו משום ממונו. א"כ אף כשאין יכול אח"כ לגדור ולהציל יתחייב. וכמו בכל דוכתא דחייב באש אף שאח"כ אין יכול להציל. ע"כ צ"ל דאיירי באופן שאין לחייבו על הדלקתו שנפל הגדר ברוח שאין מצוי' כלל. ולכן לא מתחייב רק בשיכול לגדור. ונתעורר קושיתנו דמ"ט חייב גם בשיכול לגדור כיון דאנוס בהדלקתו והוי כמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס.
ועכצ"ל כמש"ל (באות ד') לחלק בין אש לבור דאונס אין מסלק המעשה לגמרי ורק דמי לברשות וע"כ חלוק אש מבור. וכמו דאמרינן (בדף מ"ח) דשניהם ברשות הזיקו חייבין הוזקו פטורין ואש מיקרי הזיק. וע"כ חייב אף דאנוס דהוי כברשות. ובור דהוי כהוזק פטור במפקיר לאחר נפילת אונס וכמו בשניהם ברשות דהוזקו פטורין וע"כ גם בנפילת אונס דהוי כברשות פטור. ולפ"ז גם בנידון השאלה שהתחלנו באש שאין יכול לילך ולהזיק רק ע"י רוח שא"מ אם אחר כך יכול להציל ולכבות ולא הציל חייב. וכמו דאמרינן בכלו לו חציו דחייב משום ממונו. והא דמבואר בכ"ד דאש אין חייב רק על ידי רוח מצוי'. היינו לענין שחייב אף שאין יכול אח"כ להציל. אבל בשיכול להציל חייב בכל גווני. ועוד יתבאר בסימן שאחר זה: