אור ברסלב
אמרי משה סימן כט › כד)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כט · כד)

כג)

ואולי אפ"ל דגם לענין חיוב אש משום ממונו לא מחייב רק כשאין גדר כלל. ואין דבר מפסיק שלא ילך האש ובזה חייבה התורה מה שהאש הולך ע"י רוח מצוי'. אבל כל שיש גדר המפסיק שאין האש יוכל להזיק לצד שאחר הגדר, בזה אין חייב אף שהגדר יוכל ליפול ברוח מצוי'. ודמי קצת לליבה ולבתה הרוח דפטור לכמה ראשונים גם ברוח מצוי' ומשום דבעינן שיעשה בעצמו האש והרוח מצוי' הוא רק להוליך. וכמ"ש התוס' (בדף ס') ובב"ב (דף כ"ו). וה"נ לצד שאחר הגדר לא מיקרי האש מזיק כלל רק ע"י סיוע הרוח שיפיל הגדר ובכה"ג לא חייבתו תורה באש. וע"כ י"ל שפיר כמש"ל דאיירי שהגדר יוכל ליפול ברו"מ. ובכ"ז הוצרך הגמ' לומר כגון שהי' לו לגודרה דאם אין יכול לגודרה לא מחייב גם משום ממונו בכה"ג וכנ"ל. אבל כשיכול לגודרה שפיר חייב משום ממונו. דל"ד למפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס. דהכא באמת לא מיקרי אנוס כיון שהגדר יוכל ליפול ברוח מצוי'. ולכן אף שעל הדלקתו לחוד א"א לחייבו אם אין יכול לגדור. אבל כשיכול לגדור שפיר חייב. ולפ"ז בנידון השאלה שהדליק באופן שאין האש יוכל להזיק דק ברוח שא"מ. ואחר כך כשבא הרוח שא"מ והוא יכול להציל י"ל דפטור. דכיון דהוא אנוס לגמרי דעל רוח שא"מ לא הו"ל לאסוקי אדעתא הוי כמפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס דפטור.

אבל זה אין לחלק דדוקא באונס כעין נתקל וכה"ג אמרינן דפטור במפקיר נזקיו. דנתקל למ"ד דהוי אנוס פטור גם מדין אדם המזיק וכמבואר שם בסוגיא. וע"כ דהוא אונס גמור. וע"כ מסלקינן המעשה לגמרי מעליו ולכן כשהפקיר אחר כך פטור. אבל הכא בכלו לו חציו אף אם נימא דהגדר הי' יוכל לעמוד ברו"מ ונפל ברוח שא"מ. מ"מ י"ל דגם רות שא"מ לא חשיב כאונס גמור, דהא מבואר (בדף כ"ו) דנפל מהגג ברות שא"מ חייב בנזק. ומבואר דלא חשיב רוח שא"מ כאונס גמור דאם כן לא הי' חייב אדם המזיק. וכמו בנתקל דפטור גם אדם המזיק. אבל אי אפשר לומר כן. דהרי (בדף כ"ט) אמרינן דמודה ר"מ לרבנן במעלה קנקנים על הגג ונפלו ברוח שא"מ והזיקו שפטור. וע"ש בתוס' סד"ה פליגי דקאי אלאחר נפילה ומשום דהוי מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס. ומוכת דגם באונס ע"י רות שא"מ גם כן פטור במפקיר.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה