אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כט · כב)
ומעתה נחזור למש"ל (באות ה') לתרץ קושיתנו דחייב בכלו לו חציו דאיירי באש שלו וע"כ חייב אף דאנוס בהדלקתו וכמו בבור שחייב אם הוא ממונו. ולהנ"ל נראה דדוקא בבור יש חיוב על ממונו משום דכתיב בעל הבור ישלם מ"מ וכנ"ל (באות ט"ז). אבל באש דליכא קרא לא מחייב משום ממונו לחוד באם שאי אפשר לחייבו על מעשה ההדלקה או על מה שלא שמר גחלתו. וכדמשמע גם כן מהך דפריך (בדף כ"ג) ולחייב נמי בעל הגחלת ומשני דאיירי כששימר גחלתו. ומשמע דאם שומר הגחלת והכלב נטלה לגדיש אף שאחר כך יודע בעל הגחלת שהגחלת שלו מונח אצל הגדיש ויכול לסלקו ולהציל הגדיש. בכל זה פטור בעל הגחלת ולא מחייבינן לי' משום ממונו. כדמחייבינן לגבי בור לשיטת התוס' דגם בלקח אחר אבנו והניח ברה"ר חייב בעל האבן אף שלא פשע כלל וכנ"ל (באות ו'). ואף להרמב"ן דכתב דלא מצינו זה חופר וזה מתחייב. כבר בארנו דהיינו דוקא משום שאדם בן דעת הניח וע"כ אין לחייב לבעל האבן. אבל הכא בכלב שנטל חררה הו"ל לחייב בעל הגחלת גם כששימר גחלתו כשיוכל אח"כ להציל. וכמו דמחייבינן את בעה"ח למלויי אף שהשור חפר. ועכצ"ל דבאש ליכא הך דינא לחייב משום שהאש שלו לחוד. ומשום דהשלהבת המזיק לית בו ממשא שיתחשב כממונו. ואף שהגחלת שלו אבל אין הגחלת המזיק רק השלהבת ובשלהבת לא שייך שלו. או משום דאש שאין מזיק רק ע"י כח אחר דהיינו הרוח וע"כ ל"מ שלו דהרי אין כל המזיק שלו. והא דאמרינן דאשו משום ממונו. היינו כשעושה האש או שפשע בשמירתו וכמו דפריך ולחייב בעל הגחלת. וכן בדליל דפריך אי דלא אצניע פושע הוא דחייב משום אש כשהזיק בהדי דאזיל כמ"ש הרא"ש והטור. היינו גם כן משום שפשע והוי כאילו עשה האש. וזה הוא חיוב אש שחייבתו תורה משום שעשה המזיק שילך ע"י כח אחר והוי כממונו שהזיק. ואף שאין האש שלו חייב וכמ"ש התוס'. וכן בדליל דמתחייב במה שפשע ולא שמר. וגם כשלקח דליל הפקר ולא נתכוין לזכות והניח במקום שמצוין תרנגולים גם כן יתחייב משום אש. דאין החיוב משום שהדליל שלו רק משום שפשע במה שהניח במקום שיוכל להזיק על ידי רוח מצוי'. אבל אם לא פשע כלל ואחר לקח גחלת שלו. או שהכלב נטלו בכה"ג ששמר גחלתו וחתר הכלב. אזי לא יתחייב בעל הגחלת אף שיוכל להציל, דבאש ליכא החיוב משום שהאש שלו. ולא דמי לבור וכנ"ל.