אור ברסלב
אמרי משה סימן כט › כא)

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כט · כא)

כ)

ואולם לענ"ד תמוה השה"ג הנ"ל. דבור שנעשה ע"י בור יתחייב דהרי זה לא עדיף מאיש בור ולא שור בור. ומכ"ש בבור שעשה בור שפטור דלא עדיף זה החיוב דבור השני מכלים דפטור. ובמלחמות מפורש להדיא דהראשון פטור גם כן על בורו של שני משום דלאו דילי' הוא. ואך גם השני פטור אף שלא הופקר ומשום דל"מ זה חופר וזה מתחייב, והאי בור לאו איהו כריא לא באונס ולא בפשיעה אלא מחמת הראשון נפל ואין מוטל עליו לסלק הואיל ולאו אנא כריתי' ואע"פ שלא הפקיר פטור. למה דומה לאבנו סכינו ומשאו שהצניען בביתו ובא אחר והניחן ברה"ר והזיקו שהשני חייב ולא הבעלים ע"ש. ולפ"ז קשה דמאי שנא מיורש בור שמתחייב אע"פ שהוא לא עשה כלל הבור גם באונס. וה"נ יתחייב השני כיון דליכא בעלים אחרים להתחייב דהרי הראשון פטור משום דאנוס ולאו דידי' הוא וכמ"ש הרמב"ן. ומדוע לא יתחייב השני משום ממונו. ול"ד לאבנו שהניח חבירו ברה"ר דשם מתחייב המניח. אבל בהך דמשאו של שני דגם הראשון פטור יתחייב השני וכמו ביורש. וכן בהך דגלל דג"כ לאו חידוש הוא הבור דכבר הי' הבור מונח מקודם ורק שהוא זכה בהגלל ומ"מ נתחייב. וצריך לדחות דזה גרע מה שזכה כשכבר הי' בור ותקלה ברה"ר ומיקרי הוא בעל הבור כשזכה. אבל כשהי' שלו מקודם שנעשה תקלה והוא לא פשע פטור. או דנפ"מ דגם במשאו של שני מיקרי הראשון בעל הבור ומשום שהוא פשע על ידי שהו"ל לעמוד. ואף דפטור היינו משום גזה"כ דאיש בור ולא שור בור. וה"ה דלא בור בור או משום דהוי ככלים דפטור. אבל עכ"פ אף דפטור מ"מ מיקרי הוא בעל הבור דע"י פשיעת אדם בן דעת אי אפשר לחייב השני. וע"כ ל"ד גם כן להך (דדף מ"ח) דעל בעה"ח למלויי אף שהשור תפר. ואך כבר כתבנו (באות ז') דמשם בל"ז לא קשה על הרמב"ן. [והנה לשיטת רש"י ותוס' דהא דאמר רבא דראשון חייב גם על משאו איירי ג"כ בהפקיר. והטעם דחייב משום דס"ל דנתקל פושע וע"כ הוי הוא גופא אדם המזיק ומשאו בור. והשני פטור על משאו. וק"ל דאמאי לא יתחייב הראשון על מה שהוזק השלישי במשאו של שני. כיון דהראשון מיקרי אדם המזיק א"כ יחשב גם כן בעל הבור על משאו של שני דהוי כעשה הוא הבור. ובאמת לא משמע שם דחייב הראשון על נזקי השלישי. ויש לחלק דלענין עשיית הבור ודאי דבעינן דוקא על ידי מעשה וזה לא מיקרי מעשה מה שנפל אף דפושע הוא וצ"ע. ועיין (דף ו') הצד השוה לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניתן בראש גגו ונפלו ברוח מצוי' והזיקו בתר דנייח דחייב מדין בור. חזינן דבור שנעשה גם ע"י אש דהיינו ע"י כח אחר גם כן חייב. והנה למ"ד אשו משום חציו ניחא דהוי כעשה בידים הבור. אבל למ"ד משום ממונו ומ"מ חייב וחזינן דלא בעינן שיעשה בידים. וגם לא דמי לשור בור דפטור. ובאמת הי' נראה דהגמ' (בדף ו') קאי למ"ד דאשו משום ממונו. דלמ"ד משום חציו ל"צ לצד השוה דהרי כיון דחייב אליבי' באש מיתה בשרף אדם דהוי כהרגו בידים פשיטא דחייב גם כן כשנעשה בור ע"י אשו דהוי כעשה בידים. ול"צ לצד השוה. ובזה יתיישב מה שהקשו על הרי"ף דלא הביא הך אוקימתא ומשום דעל פי מה דקיימא לן דמשום חציו פשיטא דחייב.

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה