אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כט · טז)
ובש"ע (סימן ת"י) אחד החופר או הלוקח או שניתן לו במתנה שנאמר בעל הבור ישלם מי שיש לו בעלים מ"מ. וכן הוא ברמב"ם. וע"ש בהגר"א שהביא ממכילתא וירושלמי פרק ה' אין לי אלא כשחפר לקח ירש נתן לו במתנה מנין ת"ל כי יכרה כו'. ומבואר דיש בבור שני דינים להתחייב. אחד על עשיית הבור ואף שאין הבור שלו שתפר ברה"ר. והשני כשהבור שלו אף שלא פשע כלל בעשיתו וכמו בירש שהיורש לא פשע כלל בעשיתו ומ"מ חייב משום שהבור שלו. ונראה דמזה פשוט להגמרא דגם לאחר נפילת אונס חייב כל זמן שלא הפקיר והבור שלו. והיינו דלא גרע מיורש שג"כ לא פשע כלל. וכיון דזה דין מיוחד שחייב בבור משום שהבור שלו אף שלא חפר ולא פשע כלל, י"ל דבאמת לא הוי כחופר ועושה בור. ורק דכל זמן שהוא שלו חייב אבל כשהפקיר פטור. ואף שהי' לו פנאי לסלק קודם ההפקר בכל זה פטור. כיון דלא הוי ככורה בור ורק משום ממונו נתחייב. וע"כ כשהפקיר אח"כ פטור וכמו שור שהפקיר.