אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כט · ח)
עוד קשה לי טובא (בדף מ"ט ע"ב) במשנה ברה"י ופתחו לרה"י אחר. דפי' הר"י בתוס' שם דאיירי שחפר ברשותו ופתח לחצר חבירו. והקשו על זה ולפר"י קשה למה הוא חייב בנזקי בעה"ח אם נפל שורו לבור כיון דהחופר משלם בנזקי החצר על בעל החצר למלוי' עיין שם. ותמוה מה הדמיון לשם דקאי בהוזקו בו שורים דעלמא דאין להם רשות להלוך בחצרו של חבירו. וע"כ פטור החופר [אף אם תפרו אדם דבר חיובא וכמש"ש התוס'] משום דלגבי דידהו לא מיקרי כלל מזיק בבורו שחפר. ולהדיא אמרינן שם (בדף מ"ח) דשניהם שלא ברשות הוזקו זה בזה פטורים והיזק ע"י בור מיקרי הוזקו ולא הזיקו ועל כרחך החופר פטור. ובעה"ח חייב כשהפקיר אח"כ דיש להם רשות להלוך אז. וע"י מה שהפקיר נתחייב. אבל במתני' דפתחו לרה"י אחר דקאי כשהוזק שור של בעה"ח שפתח הבור לתוכו. על כן שפיר חייב החופר דהוי ככורה בור סמוך לר"ה שאין לו רשות לחפור ולפתוח הפתח לר"ה. וה"נ אין לו רשות לפתוח לחצר חבירו וע"כ חייב כשהוזקה בהמתו של בעה"ח. ומה זה טענה שישלם בעד נזקי החפירה דהרי בעה"ח תובע נזקי השור שהוזק בבורו. ושוב ראיתי ביש"ש שהרגיש קצת בזה יע"ש. אבל על התוס' היא קושיא עצומה.