אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כט · ו)
ואולם באמת נלע"ד דל"ד אש לבור שיתחייב גם באש משום ממונו לחוד במקום דאנוס על הדלקתי. ובכדי לברר הדברים נקדים לבאר איזה פרטים בענין בור. הנה התוס' (בדף כ"ט) בד"ה פליגי חידשו דין חדש דלאו דוקא לאחר נפילת אונס חייב כל זמן שלא הופקר והבור שלו. אלא אף כשלקח איש אחר אבן שלו והניח בר"ה מ"מ אח"כ כשיודע לבעל האבן שאבן שלו מונח בר"ה חייב בנזקיו. [וכנראה מדבריהם דהמניח פטור אח"כ כשחל החיוב על בעל האבן]. והביאו ראי' לזה מהא דאמרינן בעל השור חייב בנזקי החצר ובעל החצר חייב בנזקי הבור. וכן מהא דאמרינן בגלל דכשמכוין לזכות חייב אע"פ שהוא לא עשה הבור. כיון דדידי' הוא חייב להסיר התקלה ע"ש. ואולם הרמב"ן במלחמות בסוגיא דקדרין כתב להיפך דלא מצינו זה חופר וזה מתחייב. והנה ברחיות התוס' מהך דבעל החצר חייב בנזקי הבור. אף דשם לא מוכח אם יש בעלים אחרים על עשיית הבור. דהתם א"א לחייב בעל השור שחפר הבור דאיש בור ולא שור בור. וצ"ל דעיקר כונת התוס' להוכיח דאע"ג דאיהו לא עביד כלל חייב. דמסוגיא דהכא הי' אפשר לומר דדוקא לאחר נפילת אונס חייב אם לא הופקר דעכ"פ עביד איהו ואונס אין פוטר רק בשאין יכול להציל ולתקן אבל כשיכול אחר כך לסלק ההיזק חייב על מעשיו שעשה הבור. על זה הביאו ראי' דגם כשלא עשה כלל התקלה בעצמו חייב כשהתקלה שלו. מהא דבעה"ח חייב בנזקי הבור וכן מנתכוין לזכות בגללים. וס"ל להתוס' דגם כשנתן אחר התקלה חייב בעל התקלה. ובתוס' (דף מ"ח) נסתפקו בזה עיין שם. והרמב"ן ס"ל לחלק דנהי דחייב גם כשלא פשע בעשיית הבור וכדמוכח מסוגיא דנתקל כנ"ל. אבל כשאדם אחר הניח התקלה שלו לר"ה לא מצינו שיהי' זה חופר וזה מתחייב. כיון דיש בעלים אחרים על הבור דהיינו המניח וע"כ פטור בעל התקלה.