אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כט · ה)
ולכאורה אפ"ל דהא דאמרינן בכלו לו חציו דחייב משום ממונו היינו דוקא בגחלת שלו. ואין החיוב על מעשה ההדלקה דעל זה הוא אנוס. ורק החיוב הוא משום שהאש שלו ומחויב לשמור ממונו שלא יזיק בשום דבר לא על ידי אש ולא ע"י בור. וכמו דהדין בבור דגם לאחר נפילת אונס דוקא בהופקר פטור. אבל בלא הופקר חייב. דאף שא"א לחייבו על עשיית הבור משום דאנוס הוא. מ"מ כיון דהבור דהיינו אבנו סכינו ומשאו הם שלו חייב לסלק. וכדמוכח הסוגיא דנתקל דדוקא במפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס פטור אבל כשלא הפקיר חייב. וכן מבואר להדיא (בדף מ"ח) דבהמה שטנפה גללים חייב משום בור. וכתב שם רש"י דלא פטרינן משום איש בור ולא שור בור. דכל מידי דהוי דילי' בשעת נפילה כגון גללים וכגון שנפלה גמלו ולא העמידה מחייבינן לי' משום בור. ואע"ג דאיהו לא כריא אלא הגמל כדהו כיון דבשעת נפילה דידי' ועלי' לסלוקי כמו דכריא איהו דמיא. ואע"ג דאפקרי' בתר שעתא עיין שם. ומבואר להדיא דגם כשא"א לחייבו על הכרי' מ"מ אם הוי דידי' חייב. וה"נ יש לומר לענין אש דאף שאנוס בהדלקתו. מ"מ חייב אח"כ אם האש שלו ויכול להציל, וע"כ חייב בכלו לו חציו אף שאנוס הוא בהדלקתו. מ"מ חייב משום ממונו והיינו באש שלו. וע"כ חייב כשיכול לגדור. ולפי זה ניחא הקושיא מזורק חץ ותריס בידו דפטור. דהתם כיון דהחץ אינו מזיק כלל בלא הכת ועל הכת א"א לחייבו דאז לא הי' ראוי להזיק משום שהי' לו תריס והוי כאנוס על הכח. וכיון דהחץ בלא הכח אינו מזיק כלל ע"כ לא חל עליו החיוב לשמור החץ. אף אם איירי שהחץ שלו ואינו מפקירו. בכ"ז כיון שהחץ שהוא ממונו אינו מזיק בעצמו רק בצירוף הכח ע"כ פטור. דאין חל עליו לשמור ממונו רק כשממונו לחוד מזיק. וכמו בהך דכלו חציו דשם האש מיקרי מזיק גם בלא הרוח והרוח הוא רק לקרב האש להניזק. אבל במקומו הוא מזיק גם בלא הרוח וע"כ חייב בכלו חציו משום ממונו. אבל בחץ שאינו מזיק כלל בלא הכח פטור מלשמור. ול"ש להקשות כמו שהקשינו לעיל דהכח גם כן עשה בעצמו ויתחייב כמו בכלו חציו אף שנאנס. דלפמ"ש בכלו חציו אין חייב כלל משום הדלקתו. דכיון שנאנס מסלקינן מעליו מעשה זו. ואי אפשר לחייבו על מעשה זו כלל אף שיכול אח"כ להציל. ורק דחייב משום דהאש ממונו. וע"כ בזורק חץ ותריס בידו דא"א להזיק בלא הכח. ועל מה שעשה הכח בעצמו א"א לצרף להחיוב כיון דהוי אנוס ומעשה שע"י אנוס מסלקינן לגמרי החיוב ממנו. וע"כ דמי לליבה וליבתה הרוח דפטור לשיטת התוס' מהטעם שכתבו דבעינן באש שיוכל להזיק במקומו בלא סיוע הרוח. והא דבכ"ד חייב באש ע"י רוח מצוי' היינו אם הוא מזיק במקומו בלא הרוח והרוח הוא רק לקרבו להניזק. אבל כל שאין מזיק כלל במקומו בלא הרוח לא מתחייב משום אש. וכמו דאמרינן כן לענין החיוב על הדלקתו. כמ"כ על מה שמתחייב משום ממונו שמחויב לשמור שלא יזיק האש. היינו ג"כ אם הוא מזיק במקומו בלא סיוע רוח או שאר דבר. אבל בחץ כיון שאין מזיק כלל בלא הכח ועל הכח הוא אנוס ודמי לרוח. וע"כ אין חל עליו החיוב לשמור החץ. והן אמנם כי בליבה וליבתה הרוח אם יהי' האש שלו יתחייב משום ממונו. היינו משום כיון דהשתא שכבר ליבתה הרוח יכול האש להזיק במקומו וע"כ חל עליו חיוב שמירה, ואף אם ליבתה הרוח לחוד בלא סיוע שלו גם כן יתחייב כיון שהאש שלו. לפמ"ש דאש דמי לבור שמתחייב גם כשלא פשע כלל בעשיתו]. אבל בחץ ותריס כיון דגם עתה א"א להזיק בעצמו כלל בלא הכח. ובכה"ג לא מצינו חיוב באש גם משום ממונו כמו דלא מחייב בכה"ג על הדלקתו.