אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כט · ב)
והנה באמת מהך דתריס לא קשה כ"כ די"ל דרק לענין מיתה נאמרה, דמיתה אי אפשר לחייב רק על הזריקה, אבל על מה שלא שמר החץ אחר כך דהוי חיובא דממונא אין מתחייב מיתה, וע"כ כיון דבזריקתו לא הי' ראוי להמית לא מיקרי רוצח ופטור, אבל לענין נזקין דיש לחייבו משום ממונו באמת חייב כשסילק התריס, אבל בכ"ד משמע דאש אין מחויב רק כשהולך ברוח מצוי', אבל אם בשעה שהדליק לא הי' ראוי להזיק ברוח מצוי' ואח"כ בא רוח שאינה מצויה פטור אף כשיכול להציל אח"כ, ואמאי לא יתחייב משום ממונו אם יכול אח"כ להציל כמו בכלו לי' חציו, והנה בהך דהזורק חץ הי' אפ"ל לכאורה הטעם דפטור גם מנזיקין משום דהחץ בעצמו אינו מזיק רק על ידי כח הזריקה, ודמי לרקתא שכתבו התוס' בב"ב (דף כ"ו) דפטור מה"ט דאין ראוי להזיק בלא הרוח, אבל זה אינו, דהרי הכא גם כח הזריקה עשה בעצמו, ואי משום דעל כח הזריקה אנוס הוא ומשום דאז לא הי' ראוי להזיק וע"כ חשיב הכא כסיוע הרוח לגבי רקתא, ז"א דהרי בכלו לי' חציו חזינן דמחויב לשמור אחר כך אף שהי' אנוס בתחלת הדלקתו, הרי דאין האונס פוטרו מלשמור אח"כ, ואם כן גם בזורק חץ לא יפטור משום דהוי אנוס על כח הזריקה, וכיון דהשתא ברגע שסילק התריס נעשה החץ מזיק על ידי הכח שעשה מתחלה יתחייב כיון שבידו להציל וכנ"ל, וע"כ מוכח מהך דתריס דכיון דבתחלת זריקת החץ אין ראוי להזיק שוב ליכא עליו שום חיוב גם כשאח"כ הוא ראוי להזיק, ומשום דאונס מסלק לגמרי כל החיוב ממעשה זו שנאנס, או משום דעדיף מאונס כיון שלא עשה מזיק כלל בזריקת החץ, וא"כ ה"נ בכלו לו חציו הרי לא עשה כלל מזיק בהדלקתו ולמה חייב במה שיכול אחר כך לגדור.