אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כט · א)
הנה ק"ל טובא בהא דאמרינן למ"ד אשו משום חציו טמון באש דפטר רחמנא היכא משכחת לה, וניחא לי' כגון דנפלה דליקה לאותו חצר ונפלה גדר שלא מחמת דליקה דהתם כלו לי' חציו, אי הכי לענין בלוי נמי כלו לי' חציו, אלא למ"ד משום חציו אי"ל נמי משום ממונו וכגון שהי' לי' לגודרה ולא גדרה, דהתם שורו הוא ולא טפת באפי'. וקשה דהרי באש עיקר החיוב דממונו הוא גם כן רק על המדליק ועושה אש שיכול לילך ולהזיק ברוח מצוי', ואף באש שאינו שלו חייב וכמ"ש התוס' שם בד"ה אשו משום ממונא, וא"כ מ"ט חייב באמת בכלו לי' חציו שבשעה שהדליק לא הי' יכול להזיק מפני שהי' גדר מפסיק, ואף שאח"כ נפל הגדר ויכול להציל על ידי שיכול לגדור מהכ"ת יתחייב להציל, כיון שאנוס הוא בהדלקתו ואינו נעשה בעל האש, וא"ל דאף שאנוס הוא בהדלקתו אם אחר כך בידו להציל חייב, דהרי אמרינן בסנהדרין (דף ע"ז) הזורק חץ ותריס בידי' ובא אחר ונטלו ואפילו קדם הוא ונטלו פטור מ"ט בעידנא דשדיא מיפסק גירי', ומשמע דפטור גם מנזקין, ואמאי לא יתחייב על החץ משום ממונו, דבידו לשמור שלא יזיק החץ על ידי שלא יסלק התריס, וא"ל דהתם הטעם כיון דכל זמן שלא סילק התריס הרי החץ אין ראוי להזיק ואין חל עליו חיוב לשמור החץ, ואח"כ על מה שסילק אי אפשר לחייבו דהוי גרמא וכאילו אחר סילק, ואין מצרפים מה שזרק בעצמו, דאכתי קשה דברגע שמסלק ואז החץ ראוי להזיק הרי אז חל עליו החיוב לשמור החץ משום ממונו, ואף דאנוס הוא בזריקתו שלא הי' ראוי להזיק, הרי גם בכלו לי' חציו הוא אנוס בהדלקתו ובכ"ז אמרינן דהי' לי' לגדור, וא"כ גם בחץ הרי בידו להציל דהיינו שלא יסלק התריס, דהרי אף אילו סילק אחר התריס הי' חל על הזורק החיוב להציל אם יכול, וכמו בנפלה גדר שלא מחמת דליקה דמחויב לגדור, וא"כ מכש"כ כשסילק בעצמו יתחייב, וע"כ מוכח דכל דאנוס בזריקתו אי אפשר לחייבו אח"כ משום ממונו גם כן, וא"כ מ"ט מתחייב בכלו לי' חציו משום ממונא.