אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי
סימן כז · כ)
ואמנם צ"ע כיון דהוכחנו דבעבד שייך ממזרת. א"כ להנך תנאי דס"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הוי ממזר נימא ג"כ דגם בישראל הבא על השפחה יהי' ממזר משום דלא תפסי קדושין. ובשלמא בנכרית ניחא דאי אפשר להיות ממזר דאין ממזרות לעכו"ם. אבל משפחה קשה שיהי' עבד וממזר. ובמתני' גופא שם קשה דס"ל לרבנן דממזר שנשא שפחה אין הולד ממזר משום דל"א הלך אחר הפגום. אבל מ"מ יהי' ממזר מצד דלא תפסי קדושין. וכמו בעכו"ם ועבד הבא על ב"י שכתבו התוס' בספ"ק דיבמות דאף דביאת היתר הוא מה"ת מ"מ הוי ממזר משום דלא תפסי קדושין. וה"נ בממזר בשפחה אף דביאת היתר הוא מ"מ יהי' ממזר. ואפ"ל דמתני' ס"ל דגם בעכו"ם ועבד הולד כשר, וזה ודאי דוחק לומר דמשום דהלך אחר הפגום הוי לר"א ממזר אף דל"ש ממזרות בעבד דא"כ גם בנכרית יהי' עכו"ם וממזר וזה לא מצינו כלל ועוד יקשה מהרמב"ם הנ"ל דהא טעמא דולד במעי שפחה ל"ש בנכרית ויהי' חצי' ממזר וע"כ משום דבעבד שייך ממזרות ול"ד לעכו"ם, וא"כ קשה דיהי' ממזר משפחה.