אור ברסלב
אמרי משה סימן כז

אמרי משה· רבי משה סוקולובסקי

סימן כז

סימן כו

ולד מעכו״ם ועבד הבא על בת ישראל דקיימא לן דכשר. אי צריך גירות ומילתו אי דוחה שבת.

א)

כבר הובא באחרונים דדעת התוס' בקדושין (דף ע״ה) ובספ״ק דיבמות דצריך גירות וכ״ה בפסקי תוס׳ קדושין שם. ובשעה"מ פט״ו מאס״ב הביא מהגדה שהביא רש״י בפרשת אמור ויצא בן איש מצרי בתוך בנ״י מלמד שנתגייר. וכן מוכית דדעת הרי״ף ג״כ דצריך גרות ע״ש שהרבה לתמוה על השיטה דצריך גרות מהא דמבואר בבכורות (דף מ״ו) דרבא ס"ל דכהנת שילדה מעכו״ם חייב בבכורה ומשום דנתחללה וכ״ש ישראלית מעכו״ם. ורבא גופא ס״ל ביבמות דהולד כשר. ולהשיטות דהוי עכו״ם איך שייך לחייבו בפדיון ונשאר בצ״ע. וקושיא עצומה היא. עוד קשה לי לפי המבואר בתוס' יבמות (דף כ"ג) ובכ"ד דאם שדינן לי' בתר עכו"ם אי אפשר להיות ממזר דאין ממזרות לעכו"ם. אם כן למה צריך (בדף מ"ו) להביא טעמא דמאן דמכשיר אף בא"א משום דיליף מא"א דלאחריני תפסי קדושין לאפוקי עכו"ם דלא תפסי קדושין כלל. והא כיון דס"ל דהולד כשר והיינו דשדינן לי' בתר עכו"ם. אם כן ממילא אי אפשר להיות ממזר אף מא"א ומשום דאין ממזרות לעכו"ם. ואין לומר דהא דהוצרך לטעמא דיליף מא"א היינו לומר דאף אי נימא דבתר דידה שדינן מ"מ אי אפשר להיות ממזר. ולאפוקי ממאן דס"ל דהולד ממזר. ועל זה בא לומר דיליף מא"א דתפסי קדושין לעלמא ולאפוקי עכו"ם. דא"כ דס"ל גם כן דשדינן בתר דידה א"כ נהי דיליף מא"א דלא הוי ממזר. אבל מנ"ל דהולד עכו"ם (כפי מה דס"ל להנך שיטות) נימא אדרבה דהוי ישראל כשר. וע"כ צ"ל דס"ל מצד הסברא דהוי עכו"ם משום דבכל מקום הולך אחר הזכר. או משום דהוא הפגום שבשניהם. וכיון דע"כ הוי עכו"ם א"כ למה לי לטעמא דיליף מא"א תפ"ל דבל"ז אי אפשר להיות ממזר משום דאין ממזרות לעכו"ם. ובדוחק אפ"ל דאם הדין דהוי ממזר היינו אומרים אז דאזלינן בתר דידה בכדי לעשותו ממזר משום דממזר פגום יותר מעכו"ם. ואזלינן בתר הפגום שבשניהן. ורק עתה דיליף מא"א דלא הוי ממזר שוב אמרינן דהוי עכו"ם. משום דהוא הפגום.

ב)

עוד ק"ל בהא דקאמר (בדף מ"ה) דאף מאן דמכשיר מודה שהולד פגום לכהונה מקל וחומר מאלמנה. ופרש"י דהיינו בתה וכ"כ שאר הראשונים. והיינו משום דס"ל דבנה לא הוי עליו שם חלל למפסל זרעו ורק הבת פגומה. וכ"כ להדיא במ"מ ובריטב"א ועיין ברמב"ן. ולהסוברים דהולד כשר היינו דהוי עכו"ם וצריך גרות. אם כן למה לי למילף מכ"ג באלמנה תפ"ל דהוי הבת גיורת ופשיטא דגיורת פסולה לכהונה. ושוב ראיתי קושיא זו בס' ברית אברהם. עוד קשה מהא דמבואר בפרק נושאין דשני אחין תאומים שהיתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה חייבין משום א"א. דמשמע כש"כ בהורתם ולידתם בקדושה חייבין משום א"א אף אם נתעברה מעכו"ם. וחם נימא דצריך גרות הרי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואמאי חייבין משום א"א. (ואפ"ל דס"ל דעכו"ם הבא על ב"י הולד ממזר). ומהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה ל"ק. דכיון דנעשו ישראלים בטבילת אמם ע"כ הלידה שאחר כך עושה אותם לאחים.

ג)

והנלע"ד בישוב קושיות הנ"ל. דהני דס"ל דצריך גרות אין הכונה דהוא עכו"ם גמור. ורק דיש בו צד עכו"ם גם כן. והיינו דבעכו"ם הבא על ב"י מתייחס הולד לשניהם ביחד להאב ולהאם. דהרי אין לנו ילפותא שיתיחס לצד אחד בכה"ג דצד אחד עכו"ם וצד אחד ישראל. ומהכ"ת נימא שיהי' הולד כולו ישראל ויתייחס רק להאם. וגם שיתייחס רק להאב העכו"ם גם כן לא אמרינן, דקרא דלמשפחותם לבית אבותם לא איירי בעכו"ם. וגם משום טעמא דאזלינן אחר הפגום ל"ש בצד אחד עכו"ם וחד צד ישראל כמו שנתבאר להלן. וגם י"ל דפגום לא מיקרי רק מפסולי קהל אבל עכו"ם לא מיקרי פגום. וכיון דאין לנו ילפותא למי יתייחס אמרינן דמתייחס לשניהם. וע"כ יש בו צד עכו"ם משום דמתייחס גם כן לאביו העכו"ם. אבל מתייחס ג"כ לאמו ומצד זה הוא ישראל ג"כ ומחויב במצות. ומוכרח ע"כ להתגייר. ואין זה חידוש לומר כן. דהרי לולא הילפותא בישראל דמתיחס רק לאביו משום למשפחותם לבית אבותם. הי' גם כן הדין כן בישראל דמתייחס לאביו ולאמו. ועל כן בצד אחד עכו"ם דליכא ילפותא אמרינן דמתייחס לשניהם כנ"ל. וכה"ג מצינו בקדושין (דף ס"ט) דממזר שנשא שפחה לר"א הרי זה עבד וממזר. דלפמ"ש התוס' דלא שייך ממזרות בעכו"ם וכנראה דגם בעבד ל"ש ממזרת. וא"כ איך אפשר שיהי' ממזר. וגם ליכא למימר שהוא ישראל גמור. דאם כן איך הוי עבד ג"כ לר"א. ואיך שייך שישראל יהי' עבד ויעבוד בו עבודת עבד והא עובר בלאו דלא תעבוד בו עבודת עבד. וע"כ צ"ל דחצי הוא ישראל מצד אביו הממזר וחצי הוא עבד מצד אמו השפחה ומתייחס לשניהם ביחד. (ואולם להלן באות י' יתבאר דבעבד שייך ממזרת. ולפ"ז אין ראי' משם די"ל דהוי כולו עבד וממזר).

ד)

ואחרי דנתבאר דגם להסוברים דצריך גירות יש בו צד ישראל. מיושב שפיר קושית השעה"מ הנ"ל מהא דבן עכו"ם מישראלית או מכהנת שנתחללה דחייב בפדיון אף לרבא דס"ל דהולד כשר וצריך גרות. דכיון דיש בו צד ישראל שפיר חייב בפדיון. ומיושב ג"כ הא דהוצרך לטעמא דמאן דמכשיר גם באשת איש משום דלא דמי לאשת אב. ותיפוק לי' דאין ממזרות לעכו"ם כמו שהקשינו לעיל. אבל לפמש"כ ניחא. דכיון דיש בו צד ישראלית שפיר הו"א דשייך בו ממזרות. ועכצ"ל הטעם משום דל"ד לאשת אב. ומיושב נמי הא דהורתו ולידתו בקדושה חייב משום אשת אח. אף דנתעברה מעכו"ם וצריך גירות. מ"מ לא הוי כקטן שנולד ויש בו דין אחוה מצד האם דהם ישראלים בלא גרות. ואולם הקושיא הנ"ל מהא דהוצרך למילף דהולד פסול לכהונה מק"ו ותיפוק לי' דכיון דצריך גרות פשיטא דפסולה לכהונה. עדיין אינה מיושב, דגם לפמש"כ דיש בו צד ישראל בלא גרות אבל כיון שיש בו צד עכו"ם שצריך גרות פשיטא דפסולה. דזה אין סברא לומר דהוי כיש מקצת זרע מישראל דקיי"ל בקדושין (דף ע"ח) דכשר לכהונה. דלא דמי לשם כמובן. וצ"ל דס"ל כהשיטות דבנה פגום היינו שהם חללים. ונפ"מ לענין בת הבן שתפסול כהונה מק"ו.

ה)

אמנם כי התוס' ביבמות (דף ט"ז) ד"ה אמוראי שכתבו דכתמיהן טהורים משום דסבר דהולד כשר דבתר עכו"ם ועבד שדינן לי'. וכן ממ"ש בד"ה עכו"ם שקידש דלמ"ד הולד כשר אין חוששין לקדושין. ע"כ דס"ל דיש פנים ג"כ לומר דהוא עכו"ם גמור, דלפמ"ש דיש בו צד ישראל הי' חוששין לקדושין וכתמיהן טמאין. (וזה ודאי דוחק לחדש דבכה"ג שחצי' עכו"ם יהי' כתמיהן טהורין. משום דלא הוי כשיעור כתם במקום אחד דמעורב בו ג"כ דם עכו"ם. וכן לענין קדושין בכה"ג שחצי' עכו"ם לא יתפס קדושין ועיין בגיטין (דף מ"ג). דזה ודאי תמוה לומר כן). אבל נראה דודאי להס"ד בקדושין דקאמר לימא קסבר רבינא דעכו"ם הבא על ב"י הולד ממזר. ומשום דס"ל שם לס"ד דטעמא דמ"ד דהולד כשר הוא משום דהוי עכו"ם ואין ממזרת לעכו"ם. ורבינא דס"ל דקרוי בנך ומתייחס לישראל ע"כ דסובר דהוא ממזר. ולפי זה ע"כ דס"ל להך ס"ד דלמאן דמכשיר הוא עכו"ם גמור ואין בו צד ישראל. דלפי מש"כ דיש בו צד ישראל הי' גם כן מזה הצד ממזר. וע"כ דלס"ד זה למ"ד כשר הוא עכו"ם גמור. ומש"ה לא הוי ממזר דאין ממזרת לעכו"ם. אבל לפי מה דמשני נהי דכשר לא הוי ממזר נמי לא הוי. כפרש"י שם דהטעם דאינו ממזר הוא משום דלא דמי לא"א. ולפי זה שפיר י"ל דהא דכשר לא דלגמרי עכו"ם. רק דיש בו ג"כ צד ישראל וכמש"כ. ובכ"ז אינו ממזר משום דלא דמי לא"א. ואפ"ל דזה הכונה בגמרא דישראל פסול מקרי, היינו דהוא ישראל ומחויב במצות אבל פסול הוא עדיין. והיינו דמחוסר גרות משום צד העכו"ם שבו. וע"כ התוס' הנ"ל שכתבו דכתמיהן טהורין משום דשדינן בתר עכו"ם. היינו כהס"ד בקדושין הנ"ל דהוי עכו"ם גמור. וכן מ"ש דלא תפסי קדושין גם כן להס"ד בקדושין הנ"ל, ומיושב לפי זה מה דסותרים דבריהם למ"ש בנדה (דף נ"ו) ד"ה אמוראי דבין למ"ד הולד ממזר בין למ"ד הולד כשר ישראל הוא וכתמיהן טמא ע"ש. והיינו דבנדה אזלי כפי המסקנא בקדושין הנ"ל דהטעם דס"ל דכשר ואינו ממזר לא משום דאין ממזרת לעכו"ם. רק משום דלא דמי לאשת אב. ולפי זה י"ל דיש בו ג"כ צד ישראל ועל כן כתמיהן טמא. אבל לעולם דצריך גרות. וזה הוא דעת הפסקי תוס' בקדושין וכן ההגדה דפ' אמור בתוך בני ישראל מלמד שנתגייר. וכן דעת הרי"ף לפמ"ש השעה"מ דס"ל דצריך גרות לפי האמת. והיינו דס"ל דגם להמסקנא דקדושין הנ"ל די"ל דכשר אף אי הוא ישראל ומשום דל"ד לאשת חב. מ"מ ס"ל דצריך גרות מסברא ומשום דמתיחס לשניהם ביחד וצריך גרות לצד העכו"ם. אבל אין כונתם דהוא עכו"ם גמור. דאם כן למה הוצרך לטעמא דלא הוי ממזר משום דל"ד לאשת אב ותפ"ל דאין ממזרת לעכו"ם. וע"כ כמ"ש דיש בו צד ישראל גם כן.

ו)

וכעין זה אמרתי ליישב מה שהקשה אדמו"ר שליט"א בהא דהקשו התוספות ביבמות (דף מ"ז) כיון דמילת גרות הוא קודם הטבילה, ואם כן איך אמרינן במעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה. ותירצו דכיון דאז לא חזי למילה סגי בטבילה לחוד וכמו נשים. והרמב"ן כתב דמכאן מוכח דבדיעבד מהני הטבילה קודם מילה. ומתבאר מהרמב"ן דאחר כך כשנולד, המילה נצרך לעצם הגרות. וא"כ מאי טעמא חייבין משום א"א בהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה. כיון דרק ע"י המילה שאחר הלידה הוא דנעשים גרים והוי כקטן שנולד. ולענ"ד ניחא דנהי דצריך גרות לאחר לידתם. אבל יש בהם צד ישראלית גם בלא גרות. היינו מצד אמם שנתגדלו לאחר טבילתה ונתגדלו באם ישראלית. או מה שהלידה לחוד בקדושה מחשב צד ישראלית להתאומים ומשו"ה חייבין משום א"א. ורק דהכא אף להסוברים בעכו"ם הבא על ב"י דהולד כשר גמור וא"צ גרות. הכא בהורתם שלא בקדושה מודים דצריכים גרות משום ההריון שהי' שלא בקדושה. דגם מצד אמם יש בהם דין עכו"ם דעד שטבלה היתה אמם גם כן נכרית. אבל עכ"פ יש בהם ג"כ ישראלית בלא גרות מפני הלידה שהי' בקדושה. ועל זה הצד ישראלית חייבין משום א"א.

ז)

ובל"ז מוכרחים אנו לזה. דגם לשיטת התוס' הנ"ל דע"י הטבילה של אמם לחוד נעשו גרים. ג"כ קשה אמאי חייבין משום א"א דהא עד שטבלה הרי היו נכרים וכבר נתגדלו במעי אמם. רק עתה כשטבלה הוא דנעשו גרים והם אז כקטן שנולד ולמה חייבין משום א"א. וע"כ משום דע"י העיבור והלידה שהי' בקדושה עושה אותם לאחים. וע"כ גם להרמב"ן ניחא. דע"י העיבור והלידה שהי' בקדושה יש בהם ישראלית גם בלא גרות. אם כי יש לדחות דהלידה ביהדותה אינו מועיל אלא לחול על התאומים דין אחוה רק כשכבר היו ישראלים קודם הלידה. אבל אם עוד הולד עכו"ם ומחוסר גרות. כמו להרמב"ן. בזה י"ל דאין הלידה לחוד מועיל שיחול על הולדות דין ישראלית. אבל אף שאין מוכרח מ"מ י"ל כן דהלידה לחוד מועיל גם לעשותם ישראלים במקצת. כמו דמהני הלידה לחוד לענין אחוה. ולפי דעת הרמב"ן הנ"ל דהמילה נצרך להגרות יהי' מוכרת מזה ג"כ כמש"ל דבעכו"ם הבא על בת ישראל דהולד כשר אף דצריך גרות. אבל עכ"פ יש בו ישראלית גם בלא גרות מכח האם. דאם לא כן אמאי חייבין משום א"א בהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הא הוי כקטן שנולד. כיון דהמילה נצרך להגרות. ועל כרחך כמ"ש משום דהלידה בקדושה. וא"כ מכ"ש בישראלית גמורה שנתעברה מעכו"ם דעכ"פ יש בו ישראלית גם בלא גרות.

ח)

ומיושב עפמ"ש קושית הדו"ח בתוס' כתובות (דף י"א) שכתבו דמשכחת גר קטן מן התורה במעוברת שנתגיירה דבנה א"צ טבילה ואית לי' ממון שירש את אמו. והקשה דאכתי גרות אין כאן. דמאן משוי לי' גר למ"ד עובר לאו ירך אמו ע"כ על ידי זכי'. ואכתי הוי דרבנן ע"ש. ולפמ"ש ניחא, דהרי יש בו צד ישראלית גם בלא גרות של עצמו ע"י העיבור והלידה ביהדותה. ויורש את אמו בכה"ג שחציו ישראל כדמוכח בגיטין (דף מ"ג) בח"ע וחב"ח דפריך יורשים מנ"ל ע"ש. ואיירי שמת בלא אחים ובלא בנים וע"כ אין לו יורשים. (ואגב אכתוב מה שראיתי במקנה בק"א סימן מ"ד שהקשה בהא דפריך הגמ' יורשים מנ"ל. והרי משכחת בישראל בא על ח"ש וחב"ח דהולד ח"ע וחב"ח ואביו יורשו. והוכיח מזה דאם אין קדושין תופסין בח"ע גם בח"ש אין קדושין תופסין וע"כ אין אביו יורשו ע"ש. ותמוה לענ"ד דאף דלא תפסי קדושין באמו אבל מדוע לא ירשנו אביו הישראל שתפסו בו קדושין. ובודאי שמתייחס לו החב"ח. ועיין בתוס' קדושין (דף ס"ח ע"ב) ד"ה ולדה דמבואר כדברנו. ולהמקנה יהי' ג"כ הדין בעכו"ם הבא על ב"י שהולד כשר והוא ישראל. ולפמ"ש ניחא. דבכל האופנים יש בו צד ישראל וא"י קדושין. וזה פלא. ואין לומר דבנידון המקנה הטעם משום דהוחריש היינו הבן שהוא ח"ע אין קדושין תופסין. דא"כ גם אי נימא דבח"ש תפסי קדושין ניחא. וע"כ דלא דמי להא דגיטין דיורשים מנ"ל, דשם הטעם כיון דאביו לא תפסי קדושין אין בנו מתייחס אליו. אבל כשהבן לת"ק ל"ש כן. ואפשר דבעכו"ם הבא על ב"י אף להסוברים דהולד עכו"ם. מ"מ י"ל דהבן יורש את אמו הישראלית לפמ"ש דיש בו גם כן צד ישראל.).

ט)

ומיושב גם כן קושית הא"מ בסימן י"ג בהא דפריך הגמרא ביבמות (דף מ"ב) דגר וגיורת למה צריך להמתין שלשה חדשים. והא צריכים לידע אם הוא מקודם שנתגיירה ורק ע"י הטבילה דאמו נעשה ישראל הי' יכול למחות וצריכין לידע להבדיל אם הוא עכו"ם או ישראל. ולפמ"ש ניחא. דבכל האופנים יש בו צד ישראל וא"י למחות ומחויב ע"כ במצות ושוב הוי הגרות זכות גמור ובזכות גמור אינו יכול למחות. וממילא נעשה כולו ישראל.

י)

ואמנם אף שישבנו הקושיות הנופלות על שיטה זו דצריך גרות. בכ"ז נראה דעת הש"ע דא"צ גרות כלל. דהנה בש"ע סימן ד' סעיף ה' מבואר דאחד מאלו הפסולים (היינו עמוני ומצרי בגיותם) שבאו על ישראלית הולד כשר לקהל ועיין בהגר"א שם. ולהסוברים דהולד עכו"ם וצריך גרות משום דמתייחס לאביו. א"כ אמאי כשר לקהל. וגם לפמ"ש דמתייחס לתרווייהו ג"כ קשה אמאי כשר לקהל. ומוכרח מזה דהש"ע ס"ל דהולד כשר היינו שהוא ישראל גמור ואין צריך גרות. ומשום דמתייחס רק לאמו הישראלית. וע"כ גם כשהאב מפסולי קהל מתכשר על ידי האם. ואולי אפשר לחלק דאף דלענין יחוס מתייחס לכ"ד להאם וכמ"ש הש"ע הנ"ל. מ"מ שפיר י"ל דצריך גרות. דאין זה מה דצריך גרות נמשך מצד דמתייחס להאב. ורק הוא מצד עצמו כל שלא נולד כולו מישראל צריך גרות. ולהכי אף דאין מתייחס לענין פסולי קהל לאביו העכו"ם משום דרחמנא אפקרי' לזרעו. ולכן אין מתייחס להאב כשאמו ישראלית. מ"מ שפיר י"ל דצריך גרות מצד עצמו כיון דלא נולד כולו מישראל.

יא)

ודעת הרמב"ם מוכח גם כן דס"ל דא"צ גרות ממ"ש בפרק ט"ו הל"ג דעכו"ם הבא על ממזרת הולד ממזר ואם נימא דצריך גרות הא בעכו"ם לא שייך ממזרות. ואך לפמש"ל דמתייחס לשניהם אפ"ל דהוי ממזר משום דמתייחס גם לאמו הישראלית והוי חצי עכו"ם וחצי ממזר. ומ"מ מותר לישא ממזרת לכשיתגייר משום דקהל גרים לא מיקרי קהל. ואולם ממ"ש בהל"ד זה הכלל בן הבא מעבד ועכו"ם כו' הרי הוא כאמו ואין משגיחין על האב. מתבאר מזה דא"צ גרות כלל. גם ממ"ש בהלכה ט' דגר שנשא ב"י הולד ישראל ואסור בממזרת. ועיין במ"מ הטעם דלא גרע מעכו"ם הבא על ב"י דהולד כשר ומבואר דכשר בלא גרות. ומכש"כ להסוברים דור שנשא ב"י מותר בממזרת ובעכו"ם הבא על ב"י אסור בממזרת. ודאי מוכרח דמעכו"ם על ב"י הולד כשר גמור וא"צ גרות. (ומזה תמוה לי מה שראיתי בא"ש שר"ל דרמב"ם ס"ל דצריך גרות. גם מה שכתב לישב סתירת דברי רש"י שהקשה השעה"מ וכתב לחלק דבעבד על ב"י הכל מודים דהולד אין עבד. דאיך שייך שיהי' לרבו זכות בו במה שנזרע בישראלית. ובזה תמו ונפלו כל הראיות שהביא השעה"מ שרש"י סובר דעכו"ם על בת ישראל הולד ישראל. ולפי זה לא נשאר עד אחד. דמש"כ בקדושין (דף ע') ד"ה כל דאמר מבית חשמונאי עבדי ומסתמא לאו בנות ישראל נסיב וכו'. דאי נסבי ב"י הולד אינו עבד ומותר לקהל. ולקמן (דף ע"ו) בד"ה ופרכינן איסורא משום שפחה דע"כ עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר פי' וא"כ לא הוי עבד. וכן בהחולץ (דמ"ה) גם כן אין ראי', ומיושב ג"כ הסתירה שעמד השעה"מ מתוס' יבמות (דף מ"ה) כיון דאמו מישראל, שכתבו וא"ש הא דאמר שמואל כל דאמר מב"ח עבדא הוא ואיהו סבר עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד כשר עכ"ל. היינו דלאו עבדא הוא עכ"ל הא"ש. ולא אדע דאף דהורדוס לא נשא ישראלית וע"כ נשא נכרית. גם כן קשה אמאי יהיו בניו עבדים. דעבד שנשא נכרית גם כן מהכ"ת נימא שיהיו עבדים. ואיך שייך שיהי' לרבו של העבד זכות בו. וזה ודאי דוחק לומר שנשא שפחה דאם כן בל"ז הם עבדים. וגם בעיקר דבריו אף שזה ודאי כמש"כ דהולד אינו שייך לאדון העבד. אבל בכ"ז י"ל דמתייחס לענין איסור עבדות להעבד. ואף שאין לו בעלים מ"מ שייך בו איסור עבדות. כמו בעבדי דגר שמת דאי לאו דילפינן דמיתת הגר מתיר הי' עליהם איסור עבדות אף שאין להם בעלים. אם כי יש לחלק דשם כבר הי' להם בעלים וע"כ נשאר עליהם איסור עבדות. אבל אם מתחילת יצירתו אין להם בעלים ל"ש לחול עליהם איסור עבדות. אך גם בעבדי דגר משמע דגם הבנים שנולדו אחרי מיתת הגר משפחתו גם כן היו עבדים לולא הילפותא הנ"ל. וע"כ גם בעבד על ב"י יש לומר דמתייחס לענין איסור העבד. וכן משמע בתוס' יבמות (דף ט"ז) ד"ה בשלמא דבן עבד הבא על ב"י הוי עבד. וע"כ דכונתם ג"כ לענין איסור עבדות. ואולם צ"ע ממה דאמרינן בקדושין (דף ס"ט) ממזרת נמי תנסיב לעבדא ומשני עבד אין לו חייס וחזינן דאין מתייחס להעבד מה"ט דאין לו חייס.

יב)

וצ"ל דהא דאמר דאין לו חייס. היינו רק דלא נימא דיטהר הממזרת עי"ז שנימא דיתייחס רק להעבד ויהי' הולד רק עבד ולא ממזר. כמו בשפחה דנטהר הממזר ע"י השפחה ומתייחס רק לה. משום דעבדות מפקיע שלא יתייחס הולד רק לצד עבדות. (ואפשר הטעם משום דעבדות מיקרי פגום יותר משאר פסולים) ועל זה קאמר דעבד אין לו חייס. ול"א בעבד שיתייחס רק אליו שיטהר הממזרת. דרק בשפחה אמרינן כן ומשום דולד במעי שפחה כולד במעי בהמה דמי. משא"כ בעבד. אבל לעולם גם בעבד חל על זרעו איסור עבדות. ואם כי גם לענין פר"ו אמרינן ביבמות (דף ס"ב) דעבד אין לו חייס. היינו לענין קורבת משפחה דלא מיקרי בנו. אבל איסור עבדות שפיר י"ל דחל על בנו. אבל עכ"פ מקושית הגמרא דממזרת תנסיב לעבדא אף שודאי אי אפשר לומר דהקושיא הי' שיהי' שייך גם לעינן ממון לאדון העבד. דזה ודאי לא ס"ד כלל. וע"כ דהקושיא הוא רק לענין איסור. ומוכח כמש"כ דשייך שיתייחס להעבד לענין איסור אף שאין לו בעלים. ואולם בישוב סתירת רש"י הנ"ל שפיר י"ל כהא"ש. ולא מטעמי' דאין לו בעלים רק משום דעבד אין לו חייס ומה"ט אין מתייחס כלל להעבד גם לענין איסור. וכן מתבאר ברמב"ם בפ"ט מעבדים ה"ג וכמש"נ בסי' דלעיל וכפשטות הגמרא. אבל התוס' ביבמות הנ"ל דס"ל דבן עבד מישראלית הוא עבד לענין איסור. ע"כ צריך לחלק כמש"כ דלענין איסור יש לו חייס שיחול על זרעו איסור עבדות. ואף שאין לו בעלים מ"מ שייך איסור עבדות כמש"ל.

יג)

והנה בטעמא דמ"ד דהולד כשר והוא עכו"ם לגמרי. עכצ"ל הטעם משום דאזלינן אחר הפגום ועכו"ם גם כן מיקרי פגום. דזה ודאי דוחק לומר הטעם משום דבאומות הלך אחר הזכר. דהך כללא ודאי דלא שייך רק כששניהם עכו"ם. וכן הדין דלמשפתותם לבית אבותם ודאי דל"ש שיתייחס לעכו"ם מה"ט. וע"כ כמש"כ הטעם משום דאזלינן אחר הפגום. והא דצריך קרא דולד שפתה ונכרית כמותה ולא ידעינן מזה דהולד הולך אחר הפגום. כבר הקשו זה התוס' בקדושין שם ותירצו דהילפותא הוא שיהי' ולדה כמוה לכ"ד שלא יהא קרוי בנו לשום דבר לא ליורשו ולטמא לו עיין שם. אבל זה מוכח מהתוס' דשייך הלך אחר הפגום בצד אחד עכו"ם שיתייחס להעכו"ם. וע"כ י"ל גם כן דזה הטעם גם בעכו"ם על ב"י דהולד עכו"ם גמור מה"ט דהלך אחר הפגום. וזה רק להס"ד בקדושין דס"ל דהוי עכו"ם גמור כנ"ל. אבל המסקנא לפמש"ל דלא הוי עכו"ם גמור ויש בו צד ישראל דמתייחס לשניהם ביחד. וכן להסוברים דהוא ישראל גמור עכצ"ל דס"ל דל"ש הלך אחר הפגום בחד צד עכו"ם. דרק בשני הצדדים ישראלים אמרינן דהלך אחר הפגום. או דס"ד דעכו"ם לא מיקרי פגום. וע"כ מתייחס לשניהם ביחד ויש בו גם כן צד ישראל.

יד)

ואולם להסוברים דכשר והוא ישראל גמור. וכן למ"ד דהולד ממזר והוא ישראל גמור ומותר בממזרת בלא גרות. יש להבין מנ"ל דמתייחס רק לאמו הישראלית. ולמה לא יתייחס גם להאב ויהי' צריך גרות. וממילא דמצד שהוא עכו"ם אינו ממזר. ורק על הצד ישראלית שמתייחס להאם יהי' ממזר ויהי' אסור בממזרת לכשיתגייר למ"ד דקהל גרים מיקרי קהל. וצ"ל הטעם משום דרחמנא אפקרי' לזרעו וע"כ מתייחס רק לאמו הישראלית. ויותר נראה דידעינן זה מכי יסיר את בנך דבן בתך קרוי בנה. ומשמע להו דבנה הוא לגמרי ומתייחס רק לה. ולהסוברים דהולד כשר והוא עכו"ם. לא אדע איך יפרשו הך דאמר שמואל בנך הבא מישראלית קרוי בנך ושמואל בעצמו ס"ל (בדף מ"ה) דהולד כשר ובכ"ז קאמר דקרוי בנך. ועיין שם בפירש"י דאלמא ישראל הוא. ואולם לפמ"ש דעכ"פ יש בו צד ישראל י"ל דהיינו דקרוי בנך. ושפיר קרינן בו כי יסיר את בנך. ובתוספות שם נראה דלא גריס בנך מישראלית וגרסי בנך קרוי בנך. והיינו על הבן עצמו. ועיין ברשב"א קדושין (דף ס"ח). ולפי זה ל"ק משמואל. אבל מרבינא דדייק שם דבן בתך הבא מעכו"ם קרוי בנך ולפי' הראשון של הר"ת ההסרה הוא במה דאין הזרע מתייחס לישראל, ומדלא כתיב כי יסיר את בתך ש"מ דלית בה הסרה משום דהזרע מתייחס אחרי'. מזה מוכח ע"כ דלרבינא הולד ישראל גמור. דאף לפמ"ש דיש בו צד ישראלית. אבל כיון דיש בו גם צד עכו"ם גם בבתו שייך הסרה דאין כל הזרע מתייחס לה. ורבינא גם כן הוא מהסוברים דהולד כשר. ומוכח לר"ת דהוא ישראל גמור בלא גרות. ואולם לפירוש הב' של ר"ת עש"ה אפשר לומר כמ"ש דמתייחס לשניהם.

טו)

והנה באהע"ז סימן ד' סעיף ז' כתב בהג"ה גר מצרי שנשא נכרית עמונית הבן עמוני הבת מותרת, ועיין בח"מ ובהגר"א דעיקר הגירסא דהבת מותרת ודלא כהב"ח דגרס דהבת מצרית. ובאמת תמוה גירסת הב"ח דהרי ולד נכרית כמותה. והנראה דס"ל דאע"ג דולד נכרית כמותה. מ"מ הדין דהלך אחר הפסול אפקי' מהך כללא. וכדס"ל לר"א בממזר שנשא שפחה. ואע"ג דקיימא לן כרבנן. ס"ל להב"ח דרק בשפחה שייך טעמא דרבנן דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי. אבל בנכרית לא שייך הך טעמא. אבל קשה דברמב"ם פט"ו מאסי"ב מבואר דממזר שנשא נכרית הולד נכרי נתגייר כשר ככל הגרים. הרי דגם בנכרית אינו ממזר. וע"כ דגם בנכרית שייך טעמא דרבנן. והיינו דכיון דחזינן דבנכרית ושפחה ולדה כמותה לכ"ד ומפקיע שלא יתייחס לשום דבר להאב ליורשו ולטמא לו ולפוטרו מיבום. משא"כ הכלל דהלך אחר הפסול אין מפקיע שלא יתייחס לצד השני. וישראל שנשא ממזרת הרי לכ"ד מתייחס להאב ליורשו ולטמא לו. וע"כ עדיף הך דינא דולד נכרית כמותה להפקיע מהך דהלך אחר הפסול שלא יתייחס אחר האב הממזר. ולפי זה קשה על גירסת הב"ח הנ"ל מהרמב"ם. גם קשה מה שהוצרך להטעם דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי. דזה הוי טעמא רק לשפחה אבל לא לנכרית. והוי לי' לומר הטעם משום דמתייחס לכ"ד להשפחה כמו בנכרית וע"כ מפקיע מלילך אחר הפסול.

טז)

וע"כ הנלענ"ד בהרמב"ם הנ"ל. דיש להבין לר"א דס"ל דהרי זה עבד וממזר. מה משפט האיש הזה. אם הוא ישראל ותפסי בו קדושין. או הוא כעבד ולא תפסי קדושין. והנה ראיתי בא"מ סימן ד' סעיף י"ט שכתב שם לענינו דע"כ הוא ישראל דל"ש ממזרות בעכו"ם ועבד. וכמ"ש רש"י בקדושין (דף ס"ח) ותוס' ביבמות (דף כ"ג) ובבכורות (דף מ"ז). וע"כ דהוא ישראל ותפסי בו קדושין. או אפשר דאית בי' דין ח"ע מצד אמו וחב"ח מצד אביו הישראל ובח"ע וחב"ח ג"כ תפסי קדושין כמ"ש הרשב"א עיין שם. ודבריו תמוהים לענ"ד דאיך אפשר שיהי' ישראל ויהי' עבד. ואיך יכול לעבוד בו והרי עובר בלא תעבוד בו עבודת עבד. ואיך שייך איסור עבדות בישראל, וגם במ"ש באופן השני דהוא ח"ע וחב"ח גם כן לא נראה. דהרי הך דינא דהלך אחר הפסול אין מפקיע שלא יתייחס לצד השני כלל. ורק לענין יחוס פסו"ק בלבד מתייחס להפסול. והדין דולד שפחה כמותה מפקיע ביותר שלא יתייחס כלל להאב וכמש"ל. ואם כן איך אפשר שיפקיע החצי שלא יהי' עבד. ועוד דלענין ממון אין סברא כלל שיפקיע שלא ישתעבד לאדון השפחה משום שנולד מממזר. ואם כן הוא עבד מצד עצמו. ולומר דמשום הדין דהלך אחר הפסול וצריך להיות ממזר. וכיון דעבד אי אפשר להיות ממזר וע"כ מפקיע שחצי לא יהי' עבד גם לענין ממון להשתעבד. ודאי דוחק.

יז)

ולכן נראה דלר"א דס"ל דהוא עבד וממזר דיני' שהוא עבד בכולו ולא תפסי בו קדושין. ובכ"ז הוי ממזר משום דבעבד ג"כ שייך ממזרת. ורק בעכו"ם כתבו התוס' דל"ש ממזרת. אבל בעבד דהוא ישראל לכ"ד שפיר י"ל דשייך ממזרת. ובכ"ד שהוזכר בתוס' הנ"ל דל"ש ממזרת איירי רק בעכו"ם ולא בעבד. ולפי זה יש לומר דר"א לא פליג רק בשפחה. אבל בממזר שנשא נכרית גם לר"א הולד כמותה ואינו ממזר משום דבעכו"ם ל"ש ממזרת וכיון דל"ש בו ממזרת לא אמרינן בו הלך אחר הפסול שיהי' ממזר ויהי' ישראל. דאדרבה אמרינן יותר שיתייחס להנכרית משום דהדין דולד נכרית כמותה מפקיע יותר מהדין דהלך אחר הפסול. וכיון דתרווייהו סתרי אהדדי. דאי אפשר להיות עכו"ם וממזר אמרינן דולדה כמותה והוא עכו"ם ולא ממזר. ורק בשפחה דאפשר להיות תרווייהו עבד וממזר הוא דס"ל דהדין דהלך אחר הפסול. והיינו דאמר ר"א ה"נ אע"ג דכתיב האשה וילדי' תהי' לאדוני' אתי לי אפקי'. והיינו שלא נימא דמתייחס רק להשפחה כבכל דוכתא בישראל שנושא שפחה שאין מתייחס כלל להאב. אבל בממזר אזלינן אתר הפסול ומתייחס גם לאביו הממזר. אבל אין הכונה דאתי לו אפקי' שלא יתייחס בכולו אחר השפחה ולא יהי' כולו עבד דזה אי אפשר כנ"ל ורק דהוא עבד גמור וגם ממזר. ועל שפחה הוצרכו רבנן לומר הטעם דולד במעי שפחה כבמעי בהמה דמי. שע"כ אי אפשר להיות ממזר. אבל בנכרית א"צ להך טעמא. דגם ר"א לא פליג בנכרית משום דבנכרית סתרי אהדדי דאין ממזרת לעכו"ם וע"כ הוא עכו"ם ולא ממזר. ושפיר פסק הרמב"ם דממזר שנשא נכרית הולד נכרי ונתגייר כשר ככל הגרים. משום דכו"ע מודים בנכרית כנ"ל.

יח)

ועפ"ז מיושב שפיר גירסת הב"ח הנ"ל דהבת מצרית. והיינו דאף שולד נכרית כמותה. מ"מ משום הדין דהלך אחר הפסול מתייחס ג"כ להאב הגר מצרי והוי עכו"ם מצרי. וכדס"ל לר"א בממזר שנשא שפחה. וטעמא דרבנן דפליגי, משום דולד במעי שפחה כבמעי בהמה ל"ש בנכרית כנ"ל וע"כ במצרי שנשא נכרית גם רבנן מודים דאזלינן אחר הפסול דרק בממזר שנשא נכרית ל"ש לילך אחר הפסול דאין ממזרת לעכו"ם. כנ"ל. אבל במצרי דהך פסול שייך בעכו"ם שפיר אזלינן אחר הפסול והבת נכרית ומצרית. וז"ל בשיטת הב"ח. אולם הח"מ והגר"א פליגי על זה והיינו דס"ל דטעמא דהרמב"ם דממזר שנשא נכרית אינו ממזר. אין הטעם משום דאין ממזרת לעכו"ם. רק דס"ל דבחד צד עכו"ם וחד צד ישראל ליתא הך כללא לילך אחר הפגום. וע"כ גם בגר מצרי שנשא נכרית לא אזלינן אחר הפגום. ומתייחס רק להנכרית משום הדין דולדה כמותה. דעדין יותר להפקיע מהדין דהלך אחר הפסול כנ"ל. ועל כן גרסי שם בש"ע דגר מצרי שנשא נכרית הבת מותרת.

וע"פ גירסת הב"ח יתיישב איך דרשינן מלהם הלך אחר הפסול דזה כתיב בעמוני. ואם כן קשה הא גם בל"ז ידעינן. דאל"כ איך משכחת דור עשירי בעמוני שיהי' פסול. כיון דעמונית מותרת והיא ישראלית ואי אפשר להיות דורות בעמוני רק מצד האב. ואם כן בלא זה ידעינן דהולד עמוני משום דאזלינן אחר הזכר. וכה"ג הקשה הב"מ בסימן ד' ע"ש. ולהנ"ל ניחא דצריך קרא דגם בעמוני שנשא נכרית אזלינן אחר הפסול והולד עמוני. דדורות בעמוני משכחת שנשא ישראלית גיורת והולד עמוני גם בלא הך דינא דהלך אחר הפסול. משום דאזלינן אחר הזכר. אבל כשנשא נכרית דהולד כמותה הו"א דכשר אם נתגייר. להכי אצטריך להם דהלך אחר הפסול ומפיק מהא דנכרית כמותה.

יט)

ולפמ"ש בגירסת הח"מ והגר"א דטעמייהו דס"ל דגר מצרי שנשא נכרית עמונית הבת מותרת משום דל"א הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם וחד צד ישראל. ולפי זה בעכו"ם ועבד הבא על ב"י אי אפשר לומר דהולד עכו"ם גמור. דכבר בארנו (באות י"ג) דהטעם דס"ל דהוא עכו"ם גמור ומתייחס אחר האב העכו"ם. היינו משום דאזלינן אחר הפסול. אבל לפי גירסת הח"מ והגר"א הנ"ל הרי מוכרח דלא אמרינן הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם. וע"כ אי אפשר להיות עכו"ם גמור. וסעד לזה יש להביא מהא דאמרינן ביבמות (דף ע"ז) אי לאו דאמר ר' יהודה הכתוב תלאן בלידה מצרי שני במה יטהר. והקשה בדול"צ סוף דרוש ז' לשיטת הרבה ראשונים דביאת נכרית מותר מה"ת דלא תתחתן רק בז' עממין איירי. וכן פסק בטור. וא"כ משכחת שישא מצרי ראשון נכרית ויהי' הולד מצרי שני משום דהלך אחר הפסול והשני ישא גם כן נכרית ויהי' הולד שלישי. כמו לר"א בממזר בשפחה דהוי עבד וממזר. ה"נ בנכרית הוי מצרי גם כן ואחר כך כשיתגייר יהי' מותר עכ"ל. ובאמת הי' לו להקשות גם לרבנן דפליגי אדר"א לפמש"ל דרק בשפחה שייך טעמא דולד במעי שפחה כבמעי בהמה. אבל בנכרית לא שייך האי טעמא. והטעם דבנכרית לא הוי ממזר לרבנן הוא משום דאין ממזרת לעכו"ם. אבל כאן במצרי כשישא נכרית גם לרבנן יהי' מצרי משום דפסול דמצרי שייך גם לעכו"ם. ואם כן גם לרבנן קשה דמשכחת שישא נכרית. ומזה ראי' כמ"ש דבחד צד עכו"ם וחד ישראל ל"א הלך אחר הפסול וע"כ במצרי שנשא נכרית הולד אינו מצרי. ואולם בעיקר קושית הדול"צ י"ל דל"ש למנות דורות כשהוא עכו"ם אף שאביו ישראל. כיון דבנו נולד מנכרית והוא עכו"ם כמותה יש לומר דל"ש בו דורות ולא יתחשב למצרי שני. וגם בל"ז הוא דבר זר להקשות שישא נכרית אף להסוברים דלא תתחתן לא איירי בשאר עממין. הרי מבואר ברמב"ם פ' י"ב מאס"ב דעונשו מפורש בדברי קבלה בכרת ויש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו. שהבן מן הערוה בנו הוא לכ"ד ובכלל ישראל נחשב אע"פ שהוא ממזר. והבן מן הנכרית אינו בנו כו'. וגם בלא חיתון דגם להרמב"ם ליכא לא תתחתן ובכ"ז מתבאר ברמב"ם דעונשו בכרת גם בלא חיתון ועל כן ל"ש שישא נכרית. וגם אפשר דבדרך נשואין מיקרי בפרהסיא וקנאים פוגעים. ואך לפמ"ש דבחד צד עכו"ם לא אמרינן הלך אחר הפסול ניחא הקושיא הנ"ל בפשיטות וכמש"ל. ואולם אף דלא אמרינן הלך אחר הפסול בחד צד עכו"ם מ"מ י"ל דצריך גרות. דנהי דאין מתייחס להעכו"ם לחוד. אבל י"ל דמתייחס לשניהם כמש"ל ועל כן י"ל דצריך גרות. ויתיישב קצת לפי זה הגירסא שהביא המהרש"א בקדושין (דף ע"ה) בתוס' ד"ה ר' ישמעאל דליכא למיחש כ"כ אם תנשא לעכו"ם, והמרש"א תמה על זה עי"ש ולפמ"ש ניחא דאף דצריך גרות מ"מ אינו כעכו"ם גמור דהרי יש בו צד ישראלית ואסור להנשא לעכו"ם גמור אך אינו איסור ברור כ"כ דכיון דהאיסור להנשא לעכו"ם הוא מדרבנן ועיין בתוס' בספ"ק דיבמות. יש לומר דלא גזרו בכה"ג דהוא גם כן עכו"ם במקצת אם נימא דזה לא מיקרי בפרהסיא.

כ)

ואמנם צ"ע כיון דהוכחנו דבעבד שייך ממזרת. א"כ להנך תנאי דס"ל דעכו"ם ועבד הבא על ב"י הוי ממזר נימא ג"כ דגם בישראל הבא על השפחה יהי' ממזר משום דלא תפסי קדושין. ובשלמא בנכרית ניחא דאי אפשר להיות ממזר דאין ממזרות לעכו"ם. אבל משפחה קשה שיהי' עבד וממזר. ובמתני' גופא שם קשה דס"ל לרבנן דממזר שנשא שפחה אין הולד ממזר משום דל"א הלך אחר הפגום. אבל מ"מ יהי' ממזר מצד דלא תפסי קדושין. וכמו בעכו"ם ועבד הבא על ב"י שכתבו התוס' בספ"ק דיבמות דאף דביאת היתר הוא מה"ת מ"מ הוי ממזר משום דלא תפסי קדושין. וה"נ בממזר בשפחה אף דביאת היתר הוא מ"מ יהי' ממזר. ואפ"ל דמתני' ס"ל דגם בעכו"ם ועבד הולד כשר, וזה ודאי דוחק לומר דמשום דהלך אחר הפגום הוי לר"א ממזר אף דל"ש ממזרות בעבד דא"כ גם בנכרית יהי' עכו"ם וממזר וזה לא מצינו כלל ועוד יקשה מהרמב"ם הנ"ל דהא טעמא דולד במעי שפחה ל"ש בנכרית ויהי' חצי' ממזר וע"כ משום דבעבד שייך ממזרות ול"ד לעכו"ם, וא"כ קשה דיהי' ממזר משפחה.

כא)

וכע"ז ק"ל למ"ד דבעכו"ם ועבד מפנוי' הולד כשר ומא"א הוי ממזר, דכיון דס"ל דמתייחס אחר האם, דאל"כ לא הוי שייך ממזר מא"א, דבעכו"ם ל"ש ממזרת, וע"כ דס"ל דהולד ישראל, וא"כ מ"ט ס"ל דמפנוי' לא הוי ממזר, הא הוי חייבי לאוין דלא תפסי קדושין, ובשלמא בעכו"ם כיון דמה"ת מותר, וע"כ לא הוי ממזר דלא ס"ל דממזרת תליא בתפיסת קדושין לחוד, ירק בהאיסור ג"כ, אבל בעבד דאסור מה"ת מלא יהי' קדש. והוי ככל ח"ל דלת"ק לר"ע והוי ממזר, וא"כ מדוע לא יהי' ממזר מעבד על הפנוי', וא"ל משום דל"ד לאשת אב דלת"ק גם אחריני, דא"כ גם מאשת איש לא הוי ממזר, וכדאמרינן בגמ' דמשום ה"ט דל"ד לא"א לא הוי ממזר גם מאשת איש ואולי דס"ל דמא"א הוי ממזר אף דל"ד לא"א, מ"מ משום לתא דידה שהיא אשת איש, לא גרועה מנתעברה מישראל, אבל בפנוי' דמשום לתא דידי' שהוא עכו"ם נרצה לעשותו ממזר. ע"ז אמרינן דל"ד לאשת אב, וכיון דלת"ק גם לאחריני וע"כ אין מתייחס כלל להעכו"ם, וזה גורם שלא יהי' ממזר, משום דמתייחס לגמרי לאמו הישראלית, והוא ישראל גמור, וע"ש ברשב"א ובריטב"א, דהטעם דלת"ק גם לאחריני לא הוי ממזר, הוא כמוש"כ משום דמתייחס לגמרי אחרי', [וברשב"א הוסיף עוד כיון דלת"ק חזינן דלא משום חומר ערוה אלא דאינהו לאו בני קדש נינהו ואפילו בבת מינן ואינו מובן לי הטעם על אשת איש, דכיון דגם בישראל הוי ממזר מא"א א"כ גם עכו"ם אף שמתייחס אחרי' מדוע לא יהי' ממזר וגם הרי יש חומר ערוה דא"א משום לתא דידה גם בעכו"ם אם לא לשיטת ר"ת בכתובות דף ד' דאינה חייבת מיתה על ביאת עכו"ם] ועכ"פ י"ל דמשום זה ס"ל להך מ"ד דבאשת איש הוי ממזר. אבל בפנוי' דרק משום לתא דידי' בעינן לפוסלו אמרי' שפיר דלא הוי דומיא לא"א, ומתייחס לגמרי אחרי' משום דרחמנא אפקרי' לזרעו דעכו"ם, וע"כ הוא ישראל ולא ממזר. (וכע'"ז אמרי' בגיטין מ"ג, בח"ע וחב"ח דאם לת"ק אינו בנו ליורשו משום דאין מתייחס אחריו ע"ש בתוספות) ועוד י"ל הא דלא הוי ממצר בעבד מפנוי' דאע"ג דיש בו לאו, מ"מ הא דלא תפסי קדושין בעבד, אין זה מפני האיסור, דהא גם בממזרת שמותר, ג"כ לת"ק, ורק משום דהוי עם הדומה לחמור לת"ק, כמבואר בקדושין דף ס"ח, וע"כ ל"ד לכל ח"ל לר"ע דשם לת"ק משום הלאו משא"כ בעבד כנ"ל, וע"כ אין גורם הלאו להיות ממזר, ואולם קושיתנו הנ"ל, דיהי' ממזר משפחה, הוא למ"ד דמעכו"ם ועבד הוי ממזר גם מפנוי', וס"ל דממזרת תלוי בת"ק לחוד, ולדידי' קשה דגם משפחה יהי' ממזר כנ"ל.

כב)

וביבמות מ"ה אמרינן מי שח"ע וחב"ח שבא על ב"י אותו ולד א"ל תקנה, ופרש"י דהיינו בב"י דממזר הוא ומתבאר מלשונו דמותר בממזרת. ולכאורה, כיון דאביו חב"ח, גם הולד יהי' חצי ישראל כשר דמתייחס לאביו להחצי חרות, ויהי' אסור גם בממזרת ולפי"מ דמסקינן שם דרק בקידש ב"י א"ל תקנה, דצד עבדות משתמש בא"א, דג"כ משמע קצת שם דמותר בממזרת, ל"ק הא רק צד העבדות משתמש בא"א אבל מצד חירות צריך להיות כשר. ויהי' חצי ישראל וחצי ממזר ויהי' אסור גם בממזרת, די"ל דכיון דבא"א הוי ביאת איסור הוי כולו ממזר, ואולם להס"ד דא"ל תקנה גם בפנוי', משום דס"ל דהולד ממזר מעכו"ם ועבד על ב"י, דלא משום ביאת אסור היא, ורק משום דלת"ק הוי ממזר, ע"ז קשה דרק מצד עבדות יהי' ממזר אבל מצד חירות יהי' ישראל כשר, כיון דלא משום איסור ביאה הוא, צ"ל דרש"י ס"ל ג"כ כהתוס' דבעבד איכא לאו דל"י קדש להוי ממזר משום איסור ביאה, וע"כ כולו ממזר, כיון דעכ"פ הוי איסור בביאתו מצד ח"ע:

הלכות נזיקין

תוכן העניינים

אמרי משה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה